03-5288171 | שד' שאול המלך 8, ת"א
03-5288171 | שד' שאול המלך 8, ת"א

טיפול בחרדה בגישה הקוגניטיבית

טיפול בחרדה בגישה הקוגניטיבית מתמקד באמונות ובפרשנות האסונות שהסובל מיחס לסימפטום. לדוגמא, תחושות בחילה או סחרחורת במקום העבודה, יכולים להביא להקאה, התעלפות וכו'. פרשנות האסונות שהסובל מיחס לבחילה או לסחרחורת לא קשורה לפחד מהקאה כשלעצמה, אלא לעובדה שאם זה יקרה בפומבי זה יגרום לו להרגיש מבוכה קיצונית.

בד"כ הסובל מוצא אסטרטגיות כדי לצמצם את החרדה שלו ע"י חיפוש אחרי התנהגויות בטוחות. לדוגמא, הוא יעקב אחרי כל מה שהוא אוכל, ישתדל לשבת קרוב לדלת כדי שיוכל לצאת מהחדר במהירות וכו'. בטיפול קוגניטיבי בחרדה, נתמקד בפרשנויות האסונות של הסובל לבחילה וסחורת, הסובל יכיר את האמונות הלא יעילות שהתמודדות עם בחילה היא בדרך של הימנעות או בריחה. בנוסף, הסובל יקבל הסברים לגבי הטיפול בחרדה בגישה קוגניטיבית: איסוף ראיות, יצירת הסברים חלופיים ובדיקה אמפירית של העשרות.

בד"כ אחרי מספר מפגשים, הסובל מדווח על הפחתה משמעותית בסמפטומים.
המטרה העיקרית היא למצוא פרופורציות לפרשנות של האיום והתייחסות מציאותית לגבי יכולת ההתמודדות. רוב הסובלים מאמינים שהסיבה לסימפטומים היא הסיטואציה לדוגמא, אם הסימפטום הוא כאבים בחזה, הם מאמינים שהם חרדים בגלל שהכאבים הם סימן להתקף לב וכך הם יפעלו כדי להפטר מהכאבים. אחת המטרות להסביר לסובל שהטריגרים הנסיבתיים והאמונה שיקרה הנורא מכל הם לא גורם אמיתי לחרדה. בכל מקרה, לא ניתן לבטל את האיום (יתכן שהסיכון קיים).

בטיפול הקוגניטיבי מתייחסים לחרדה כתפיסה שמגזימה לגבי היתכנות שיקרה אסון ובו זמנית התפיסה ממעיטה ביכולת האישית להתמודד. בטיפול הקוגניטיבי עוזרים לסובל להבין שהחרדה נובעת מהמחשבות, האמונות וההערכות השגויות לגבי האיום ולא מהתוכן של האיום עצמו. אימוץ הערכה הגיונית ומציאותית של הסכנות הקשורות לחששות, במיוחד בזמן התקף חרדה, יאפשרו לסובל להפנים שהסיכון ממנו הם חוששים אינו מציאותי. בעצם ההערכות של הסובל להסתברות גבוהה לתוצאות חמורות הם אלו שגורמים לתחושת חרדה, כלומר ההערכות של הסובל לגבי האיום מוטות כדי לשנות את האמונות ואת ההערכות המוטות לגבי האיום, הפגיעות והביטחון, יש להתמקד בארבעה האלמנטים של המחשבה והאמונה המוטעית.

אומדני ההסתברות: "מה התפיסה לגבי מידות האיום או התממשות הסכנה".

אומדני ההחמרה:
"האם יש הערכה מוטעית לגבי חומרת התוצאות או השלכות של האיום"

אומדני פגיעות:
"כיצד הסובל תופס את רמת הפגיעות האישית במצב של חרדה? עד כמה הסובל מגזים בתפיסות שלו כשהוא חרד?

אומדני בטיחות:
"מאיזה עובדות לגבי הביטחון הסובל מתעלם או ממעיט בערכו, מה מוביל להתעלם או להמעיט בערכו של הביטחון של הסובב כשהוא נמצא במצב חרדתי".


ההערכות השגויות לגבי האיום והפגעיות, באות לידי ביטויי במחשבות, בדאגות , בפרשנויות, בטעויות חשיבה.

ברגע שהערכות המוטות הובהרו לסובל, ניתן להגיע להערכה מאוזנת ומציאותית של ההסתברות הן של חומרת האיום והן של היכולת של הסובל להתמודד עם המצב. שאלות כמו: "למה" אני מרגיש חרדה? מתחלפות ב "איך" המחשבות גורמות להרגיש חרדה.

בנוסף, אנשים שסובלים מחרדה, מתמקדים בחוויית החרדה האישית, ואינם יודעים שמדובר בתופעות גופניות אוניברסליות.
בד"כ עצם ההתייחסות לאיום היא בעצם הגורם המרכזי שגורם למצב החרדה. חשוב למקד אצל הסובל "מה אני עושה עכשיו שמחמיר אצלי את החרדה". חשוב להראות לסובל שגם בסיטואציות אחרות יש את אותם ביטויים אחרים דפיקות לב, סחרחורת, בחילות כדוגמא בספורט. אך אז התחושות לא מעוררות אצל הסובל חרדה. כלומר, החרדה נובעת מההערכות לגבי הסימפטום ולא מהסימפטום עצמו. שהאדם עושה ספורט זה מרגיש התכווצויות בחזה, הוא מייחס זאת למאמץ הגופני ואז זה לא יוביל לחרדה. אבל אם התחושות מופיעות באופן לא צפוי זה יכול להוביל לחרדה.

חשוב שהסובל יחזק את התפיסה שלו לגבי יכולת ההתמודדות שלו – מסוגלות עצמית ולקרוא תיגר על מחשבות ותגובות לא יעילות. גם חיפוש אחרי ביטחון מגבירים את החרדה לעזור לסובל למצוא "רמה מקובלת" של סיכון, ולבדוק האם ניתן למנוע כל אפשרות לסיכון. יש לעזור לסובל למצוא הטיות שממעיטות בערך הביטחון  ומפריזות בערך האויב.

חיפוש יתר של ביטחון ו/או הימנעות גורמים להתמדה של החרדה ולכן יש צורך לצלל ולפגג את התגובות הלא יעילות של חיפוש ביטחון ולהחליפן בהתנהגויות יעילות.

בטיפול הקוגניטיבי לומדים לזהות ולתעד את המחשבות האוטומטיות אשר מאפיינות מצבי חרדה. בנוסף, רושמים את התסמינים הגופניים וההתנהגותיים בזמן חרדה. כל אלה נרשמים בזמן אמת בין הפגישות הטיפוליות.

הדגש הוא לא על התוכן אלא על ההסתברות האם היא מציאותית או מוגזמת. בנוסף, הסובל מתבקש להביא ראיות שתומכות באומדנים. איסוף ראיות עוזר לנטרל את החרדה משום שכך מתאפשרת ראייה מציאותית לגבי הסתברות חומרית להתממשות של האוייב.

תירגול תיקון המחשבות והערכת הסיכונים עוזרים להפחתת החרדה.
כמו כן, עוזרים לסובל באמצעות גילויי מודרך להכיר את המחירים הכבדים הנלווים לחשיבה חרדתית ואת היתרונות המוצקים לאמץ נקודת מבט חלופית: "האם החשבה החרדתית מועילה  או מזיקה?" חשיבה זו עוזרת לסובל להיות מודע לכך שחשיבה חרדתית מגבירה את חוסר הנוחות במקום לעזור לו להתמודד.

בטיפול מלמדים את הסובל להתעמת עם הנורא מכל, עם האסון שממנו הוא חושש או עם הדבר הנורא ביותר שעלול לקרות.

זה כולל 3 שלבים:

  1. שלב ההכנה
  2. תיאור האסון
  3. פתרון לבעיה

בד"כ בזמן חרדה יש טעויות חשיבה והתחקות אחריהן יעזור לסובל להיות ביקורתי כלפיהן.

טעויות החשיבה מובילות את הסובל למסקנות שגויות לגבי האיום או הסכנה או לגבי חוסר היכולת שלו להתמודד. זיהוי טעויות ותיקונן יפחית את המחשבות והתחושות החרדתיות. יצירת הסבר חלופי לטעויות  החשיבה חשוב לעודד את הסובל מחרדה להתנסות בחוויות  כדי לקבל מידע תדיר שיכול לבחון את תוקפן של האמונות /מחשבות הלא יעילות ולחזק אמונות ומחשבות יעילות. החשיפה למצב המפחיד נועדה לבחון עד כמה האמונות והמחשבות ו/או הדאגות מציאותיות. מצב זה יתמוך במחשבות ובהסברים יותר מציאותיים, ויפחית את הפחדים וישנה את החשיבה החרדתית.

רוצה שניצור איתך קשר?