טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעה טורדנית – כפייתית OCD

OCD היא הפרעת חרדה שהסימפטומים העיקריים שלה הם אובססיביות או קומפולסיות שגוזלת לפחות שעה ביום ו/או גורמת למצוקה ניכרת או לפגיעה בתפקוד אצל 74% – 91% מאלו הסובלים מ OCD נראה גם אובססיביות וגם קומפולסיות.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעה טורדנית – כפייתית OCD

יש קשר פונקציונלי בין אובססיות לקומפולסיות. האובססיות מתבטאות שיש עליה משמעותית בחרדה, במצוקה בתחושת אשמה, ובעקבותיהן באות הקומפולסיות שמטרתן להפריע או למנוע את החרדה או את אי הנוחות שגורמת האובססיה.

אובססיות מתבטאות במחשבות, דימויים או דחפים חוזרים ונשנים שמעוררים מצוקה והם חודרנים. התכנים האובססיביים יכולים להיות גם אידיו-סנכרטים ומה שעוצר אותם הוא ההתנסות האישית, השפעות חברתיות תרבותיות ואירועים משמעותיים בחיי הסובל.

האובססיות השכיחות:

  1. חשש מפני לכלוך וזיהום 50%
  2. חשש ממחלות וחיידקים 42%
  3. ספק לגבי ביטחון (האם סגרתי את הגז)
  4. חשש מאלימות פיזית או פציעה
  5. התנהגות מינית לא מקובלת 24% (האם אני נמשך לילדים)
  6. ספק לגבי שמירת מצוות או מוסריות (האם התפללתי מתוך כוונה 10%)
  7. סדר, סימטריה, דיוק, מספרים 32%

בדרך כלל הסובל מבין שהמחשבה מוגזמת, לא הגיונית ואפילו שטותית.

קומפולסיות הן התנהגויות גלויות שחוזרות על עצמן (טקסים) או תגובה סמויה. יש דחף לבצען למרות שהסובל שואף להתנגד. לדוגמא רחיצת ידיים, בדיקות, חזרה בלב על מילים, משפטים, בדיקות חוזרות ונשנות 61% רחצה וניקיון 50% חיפוש אחר הרגעה 34%. גם אגרנות נחשב לקומפולסיה 18%.

80% מאלו שסובלים מ-OCD סובלים גם מקומפולסיות מחשבתית.

OCD מופיע אצל 1-2% לאורך החיים באוכלוסייה הכללית. המחלה מתפרצת באמצע גיל ההתבגרות עד סוף שנות ה עשרים. OCD יכול להתפרץ באופן הדרגתי או כתגובה לגורם דחק ואירועי חום טראומטיים. בדרך כלל OCD מופיע עם עליות וירידות של התסמינים לאורך החיים רק אצל 20% יש החלמה מלאה של הסימפטומים.

כיוון שכך, OCD משפיע על התפקוד התעסוקתי והחברתי ויכול לשבש את התפקוד המשפחתי ושל מערכות היחסים. 65-85% מהסובלים מ OCD יחוו דיכאון מג’ורי שיחמיר את הסימפטומים האובססיביים.

פוביה חברתית, פוביה ספציפית דיסמורפופוביה וטיקים מופיעים בשכיחות גבוהה.

רוב הסובלים מ-OCD אינם פונים לטיפול. בד”כ יפנו לטיפול רק אחרי 2-7 שנים. מההתפרצות, OCD 30% מסרבים לחשיפות ומניעת תגובה 22% נושרים במהלך הטיפול. הסיבה לנ”ל היא אמונה של הסובלים שהם מסוגלים להתמודד עם הבעיות שלהם בעצמם או שהם מתביישים. OCD אגרנים או OCD עם דיכאון מג’ורי מגיבים פחות לטיפול ו/או מתקשים לשיתוף פעולה עם המטפל.

הטיפול הקוגניטיבי של OCD מתחיל עם הופעת המחשבה, הדימוי או דחף לא רצוי. זה יכול לכלול מצב רוח ספציפי, זיכרון או אירוע עכשיוי. בנוסף, רמזים פנימיים או חיצוניים ספציפיים הם טריגר לחודרנות של מחשבות. אנשים שסובלים מ OCD חווים מחשבות לא רצויות שמעלות את רמת הדריכות והערנות.

הם מיחסים חשיבות למחשבה ומעריכים באופן מוגזם שהאיום או הנזק התרחשו. הם מאמינים שהם יכולים לשלוט במחשבות, לעיתי מאמינים שלא יוכלו לתפקד במצבי חוסר וודאות או מאמינים שהכרחי לעשות דברים בצורה מושלמת.

החישבה במצבים האובססיביים מובילה לבלבול בין אפשרויות דמיוניות לבין המציאות. הם נוטים להוציא את העובדות מהקשרם, מסתמכים על רצפים דמיוניים, היסקים הפוכים ופקפוק בתפיסות מקובלות. חשיבות כזו מעצימה את האופי המאיים של החשש האובססיבי.

שמתעוררות האובססיות, קיימת גם עוררות פיזיולוגית מוגברת.

הסובלים מ-OCD מיחסים משמעות מוגזמת לנזק או לסכנה לעצמי או לזולת. הסובל מנסה “לשלוט” או לנטרל וזה מגביר את המצב האובססיבי. הסובלים מ OCD משתמשים במספר טכניקות של נטרול, טכסים, המנויות, שינון משפטים בלב, חסימת מחשבות, רציונליזציה, הסחת דעת, החלפת מחשבות, ענישה עצמית, הרגעה עצמית וחיפוש אחרי אישור מהאחר.

מאמצי הנטרול יעילים לזמן קצר בלבד. בסופו של דבר זה יגביר את הדחיפות והעוצמה של האובססיות, ותשומת הלב והזמן המוקדש לכך. הפגיעות בעקבות ה OCD הן ארוכות טווח וקיימת פגיעה בהערכה עצמית.

בתהליך טיפולי:

  1. שינוי הערכת האיום המופרז.
  2. ניסוח האמינות לגבי שליטה על האובססיה.
  3. חיזוק הסובלנות וההכלה כלפי החרדה.
  4. מניעת טכסים.
  5. הפסקת ההתנהגויות של חיפוש וודאות
  6. הפחתת הימנעויות.

בטיפול מסבירים לסובל את הרציונל הטיפולי
כלומר – קבלה של צמצום הסימפטומים ותאפשר רק דרך שינוי צורת החשיבה על האובססיה ועל השליטה בה. הסובל לומד לזהות את ההערכות השגויות שמובילות לפרשנות שגויה של המשמעות האישית של האובססיה . איסוף ראיות ניתוח של עלות מול תועלת, זיהוי הנורא מכל וטעויות החשוב ואפשרות להחליף את האמונה לגבי הסכנה שטמונה באובססיה.

ניסויים התנהגותיים (חשיפות) מציאת הסברים חלופיים, מציאותיים יותר, למידת אסטרטגיות של מניעת תגובה יעזרו לשנות את מערכת האמונות השגויות והסובל ילמד לזהות את ההבדל בין הערכת האובססיה לבין התוכן. בהמשך, הסובל ילמד לשנות את אמונות הליבה לגבי סכנה שליטה ופגיעות אישית.

השינוי יתמקד בהערכת יתר של האויב, חשיבות המחשבות , שליטה במחשבות התמודדות עם חוסר וודאות, פרפקציוניזם וכישלון בשליטה על המחשבות. המטרה להחליף אמונות  לא יעילות באיום ובמשמעות האישית בצורך בשליטה במחשבות ובעידוד חשיפה ומניעת תגובה.

בטיפול הסובל יתבקש לבדוק זוויות ראיה נוספות לגבי האובססיה והשליטה בה. יומלץ שהסובל יהיה פסיבי ויקבל את האובססיה במקום לשלוט בה. ההסבר החלופי ינוסח במילותיו של הסובל והוא יעזר בדוגמאות מתוך ההתנסות שלו.

לנוכח הכרוניות של ה OCD חשוב להתמודד גם באפשרות של הישנות עתידית של הסימפטומים ועל חיזוק היכולת לשמור על השגי הטיפול לאורך זמן.

רוצה שניצור איתך קשר?

שינוי גודל גופנים