טיפול בפוסט טראומה

טיפול בפוסט טראומה וטיפול קוגנטיבי בהפרעת דחק פוסט טראומטית PTSD . חווית הטראומה שעובר על אדם יכולה להתפרץ גם מספר שנים לאחר האירוע. טריגרים כמו לחץ, מצבי סיכון קיומיים וחוויות אינטנסיביות, יכולים לגרום להתפרצות של סימפטומים כמו דיכאון, חוסר עניין בחיים, חוסר תקוה, התקפי זעם, הסתגרות וחרדה חברתית.

מהי פוסט טראומה – PTSD?

הפרעת דחק פוסט טראומטית מעלה מחשבות ודימויים פולשניים חוזרים ונשנים, ביעותי לילה חוזרים, פלשבקים של האירוע, הימנעויות נרחבות, חוסר עניין בפעילויות חברתיות, תחושת ניתוק, קושי עם אמפתיה כלפי אחרים, סימפטומים של עוררות גופנית, קושי להירדם, קשיי ריכוז ולפעמים מצבי ניתוק.

טיפול קוגניטיבי בהפרעת דחק פוסט טראומטית

בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי ניתן לשלב תרופות. הטיפול מובנה ומתמקד במחשבות ובאמונות שקשורות לטראומה, לסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומה ולדיכאון. בנוסף, חשיפה הדרגתית לטראומה, הרפיה והפעלה התנהגותית.

הסיכון לסבול מ- PTSD שכיח יותר בקרב אנשי צבא, לוחמי אש, כוחות הצלה, קרבנות פשע ואלימות. נמצא פער מאוד גבוה בין אלו שנחשפים לטראומה לבין אלו שמפתחים הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

גורמי סיכון של פוסט טראומה – PTSD

1. גורמי פגיעות טרום טראומה:

  • נשים.
  • מצב סוציו אקונומי נמוך.
  • היסטוריה משפחתית של מחלות פסיכיאטריות.
  • היסטוריה של קשיים בילדות (התעללות).
  • היסטוריה של מחלות פסיכיאטריות.

2. מאפיינים של תסמונת פוסט טראומה:

  • מעורבות אישית לעומת עדי ראיה או עדי שמיעה לאירוע, סמיכות גאוגרפית למקום האירוע.
  • חומרת הטראומה.
  • תפישת האדם שהוא מצוי בסכנת חיים במהלך האירוע הטראומטי או שהוא מאוים ע”י אחרים.
  • איום או סכנה בינאישיים חמורים (אונס, התעללות).
  • תסמינים מוקדמים שקשורים להופעת הפרעת דחק פוסט טראומטית (הימנעויות וכו’).
  • רגשות שליליים עוצמתיים (פחד, חוסר אונים, אימה, אשמה או בושה במהלך האירוע הטראומטי או מיד לאחריו.
  • תסמינים דיסוציאטיביים או התקפי פניקה בזמן האירוע הטראומטי.

3. גורמי סיכון של תסמונת פוסט טראומה:

  • תפיסה של חוסר תמיכה חברתית לרבות תגובות חברתיות שליליות מצד אחרים.
  • הכחשה, האשמה עצמית, התנתקות וחוסר התמודדות.
  • אבדן עבודה.
  • ביטחון עצמי נמוך.
  • העדר אופטימיות.
  • הערכה שלילית לגבי הטראומה.
  • הערכת איום מופרזת.

     רבים הסובלים מ-PTSD מאשימים את עצמם בקיומה של ההפרעה (אופי חלש או “אולי יש לי נטייה למחלת נפש”).

  • PTSD מופיע אצל 7.8%-6.8% לאורך החיים. כ1/3 מהנחשפים לטראומה עשויים לפתח PTSD.
  • PTSD כרוני היא הפרעת חרדה שגורמת לפגיעה בבריאות וירידה בתפקוד החברתי והתעסוקתי.

רוצה שניצור איתך קשר?

    דרכי טיפול בפוסט טראומה

    הטיפול על פי המודל הקוגניטיבי עוסק בהערכות השליליות המופרזות לגבי האירוע הטראומטי ותוצאותיו, ובאינטגרציה של הזיכרון האוטוביוגרפי (שהוא מקוטע) של הטראומה בפרשנות השגויה של התגובות. בנוסף, טיפול בפוסט טראומה עוסק באסטרטגיות התמודדות עם הסימפטומים על ידי הנגשת הזיכרונות בצורה מילולית, בהתמודדות עם הפלשבקים שהינם זיכרונות אוטומטיים לא רצוניים ועשירים בתחושות של הטראומה.

    הזיכרון הטראומטי כולל זיהויי אסוציאציות שגויות של גירויים, תגובות ומשמעויות כמו גם הערכה שגויה לגבי הסכנה.  בנוסף, התייחסות למבנה הפחד בהקשר למשמעות “סכנה” וגורמים שתורמים לתפיסה שהעולם מסוכן וש”האני” חסר כל יכולות ומסוגלות להתמודד.

    הזיכרון הטראומטי מעורר סימפטומים שנחווים כמסוכנים ולכן הסובל ינסה להימנע מפעולות שעלולות להפעיל את זיכרון הטראומה.

    טיפול PTSD בפסגות הוא טיפול קוגניטיבי מבוסס על הנחת היסוד שהסימפטומים של PTSD הם תוצאה של אמונות והערכות שגויות לגבי האיום שקשור לטראומה כמו גם לגבי הקידוד והשליפה הלא יעילים של זיכרון הטראומה.

    בנוסף, כמו בהפרעות חרדה אחרות קיימת הטיית קשב אוטומטית לאיום ולסכנה באופן כללי, ולא רק למידע שקשור לטראומה. כל מידע שמיצג סכנה אישית על הביטחון האישי מקבל קדימות בעיבוד.

    טיפול PTSD קוגניטיבי מזהה את מהות הטראומה, מידת החומרה והתוצאות וכן מה יהיו התגובות של הסביבה הקרובה.

    בנוסף מכירים את מאפייני הזיכרון הטראומטי (מחשבות, דימויים, זיכרונות פולשניים) והפרשנות המיוחסת, במהלך טיפול PTSD, בוחנים את ה”חורים” בזיכרון האירוע, מנסים להבין את הפרשנויות והמשמעויות  של הזיכרון הטראומטי על העצמי, על האמונות לגבי העולם, האמונות לגבי העתיד, הכרות עם רמזים מעוררים וטריגרים בתגובות הרגשיות.

    חשוב להבין מהם המאפיינים הסיבתיים שהמטופל מיחס לטראומה, האם הוא חש אשמה, מהם הראיות לגבי האחריות האישית שלו וכן מה האמונות לגבי רגשות אשם, חרטה וצער שקשורים לטראומה.

    חשוב לבחון עד כמה המטופל מאמין באמונות לא יעילות לגבי העבר, ההווה והעתיד.

    כמו כן, כדי לזהות מצבי הימנעות ואסטרטגיות לא יעילות וכדי להפחית את התסמינים החודרניים ואת מצבי החרדה, בעת טיפול PTSD לומדים להפחית את התדירות והעוצמה של הסימפטומים, עוזרים למטופל להרחיב את הקשרים החברתיים  ועוזרים למטופל לצמצם את ההשפעות של ה-PTSD על החיים.

    לסיכום, PTSD, פוסט טראומה או הפרעת דחק פוסט טראומטית, הוא הפרעת חרדה שפורצת לאחר אירוע טראומטי. רוב התסמינים מתבטאים במהלך החודש הראשון של התרחשות הטראומה. לאחר כחודש קיימת הפוגה אצל 60%. רק מיעוט האנשים מתוך אלו שנחשפים לטראומה מפתחים סימפטומים לכן יש לעקוב אחרי אלו שיש להם גורמי סיכון.

    מטרת טיפול קוגניטיבי ב-PTSD

    1. שיפור הזיכרון הטראומטי ושילובו בהקשר לזיכרונות אוטוביוגרפיים אחרים.
    2. זיהוי ונטרול מחשבות אוטומטיות של איום, סכנה ופגיעות.
    3. זיהוי הדימויים החודרניים.
    4. זיהוי אסטרטגיות לא יעילות.
    5. הפחתת ההימנעויות.
    6. חשיפה במציאות ובדמיון.

    מה משפר את מצב ה- PTSD?

    הטיפולים היעילים ביותר ל- PTSD  הם טיפול פסיכולוגי ע”י שיחה עם איש מקצוע מוסמך, כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול אשר הוכח מחקרית כיעיל.  ישנם שני סוגי טיפולים עיקריים לפוסט טראומה בתוך גישת ה-CBT. האחד הוא טיפול בחשיפה ממושכת והשני הוא עיבוד קוגניטיבי.

    חשיפה ממושכת (PE)

    בטיפול זה המטפל/ת בונה יחד עם המטופל תוכנית להתמודדות עם הדברים שמהם המטופל נמנע. בין מפגשי הטיפול מתבצעים תרגולים, לדוגמא: ללכת למקומות שנמנעת מהם. כמו כן, נעשית חשיפה לאירוע המקורי עצמו, בזמן המפגש כשמדברים על האירוע מקליטים את המטופל מספר על האירוע הטראומטי. המטרה היא שהמטופל יוכל להאזין להקלטות בין המפגשים וידע לשאת את המטען הרגשי או הגופני שעולה תוך כדי החשיפה.

    פעולה זו עוזרת ללמוד שאין צורך להימנע מדברים שמזכירים את הטראומה . מכיוון שהטראומה לא מתרחשת עכשיו. בזמן השמעת ההקלטה, עכשיו, זהו רק זיכרון, וזיכרונות לא יכולים לפגוע. טיפול PE לא רק עוזר להפחית את הסימפטומים אלא גם מחזק את הרגשת המסוגלות האישית, כאשר מצליחים להתמודד עם ההימנעויות.

    טיפול בשיטת עיבוד קוגניטיבי (CPT)

    טיפול באמצעות עיבוד קוגניטיבי CPT מתמקד במחשבות שמפריעות לתפקוד כגון:  מחשבות על אשמה. במהלך טיפול זה, המטפל/ת מלמד/ת כיצד להשתמש בכלים יעילים כדי לבדוק את המחשבות על הטראומה, האם המחשבות מבוססות על עובדות או שמא על רגשות. במקום המחשבות האוטומטיות מוצעות מחשבות מאוזנות יותר שיביאו את המטופל לפתיחות ויכנו לקראת קבלת האירוע.

     אחרי שהבנתם על הבעיה ועל שיטות יעילות עבורה נרצה להציע לכם כבר עכשיו פעולות יישומיות לביצוע מידי למטרת הקלה על הסבל שלכם.

    דברים שניתן לעשות באופן מיידי

    להפסיק להימנע. השתדלו לחיות את החיים שלכם ולצאת גם כשאין חשק לכך. תחושות ההצלחה בדברים הקטנים יעזרו לשפר את המצב, עצם היציאה מהבית למשל תאפשר לדבר עם אחרים על התסמינים ועל האירוע הטראומטי, ותחושת ‘הביחד’ תעזור לכם להמשיך לצאת, גם כאשר לא תרצו. כל פעולה גם אם יומיומית כמו הליכה ברחוב או נהיגה ברכב, עוזרת בעוד צעד קטן להבנה שלא מדובר בפעילות מסוכנת וששום דבר רע לא יקרה רק כי עלתה מחשבה כזו.

    לתת מקום לחוויה של הרגשות שלך. חשוב לאפשר לעצמכם לחוות את הרגשות שלכם במקום להרחיק אותם. זה כולל  גם רגשות שלילים כמו עצב, פחד, כעס ואבל. הימנעות מהרגשות אינה עוזרת בשיפור המצב. לאפשר לעצמך לחוות אותם שוב ושוב מאפשר לך לראות שאתה יכול לסבול אותם, ושאין צורך להימנע מרגשות אנושיים אלו.

    מכון פסגות פיתח שיטה למצב שבו האירוע הטראומטי עדיין טרי יחסית כדי למנוע פוסט טראומה. להסבר על השיטה לחצו כאן >

     מה בני משפחה יכולים לעשות כדי לעזור?

    ראשית, לא לעודד או לאפשר התנהגויות של הימנעות. לנסות ולעזור גם אם היקרים לכם חווים חרדה, לנסות להישאר איתם יחד במקום, או במצב בכל מקרה. ככל שהם יעשו את זה יותר, כך זה יהיה קל יותר עבורם. נכון, החרדה אינה נוחה, אבל טיפוח הרגלים של הימנעות ממנה, בהכרח תגרום לחרדה להמשיך לקרות בעוצמה.

    עידוד ותמיכה במאמצים של יקירכם להישאר ולסבול את אי הנוחות עד שהיא חולפת. לדבר יש ערך טיפולי עבורם בטווח הארוך, תוך התחשבות שייתכן ויצטרכו לעבוד בהתמדה עד להשגת עצמאות במטרה זו.

    תן לאהובך לדעת שאתה לא תשפוט אותו או אותה, לא משנה מה הוא או היא עברו. עודדו את אהובכם לדבר עם מישהו על הטראומה, גם אם זה לא אתם (אל תיקחו את זה אישית). תן לו או לה לדעת שאתה תאהב אותם לא משנה מה קרה.

    אל תפחד אם הוא או היא יתחילו להראות יותר רגשות עם תחילת הטיפול. הצגת רגשות היא למעשה סימן לכך שהאהוב שלך משתפר, זה אינו מעיד על מצב גרוע יותר. ייתכן שזה נראה כאילו מצב יקירכם “מחמיר” או אפילו שהוא “מתפרק”, אבל למעשה זה חלק מהטיפול היעיל. הרגשת וביטוי רגשות היא חלק מתהליך הריפוי. אל תבקש ממנו או ממנה לעזוב את הטיפול כי זה נראה קשה. תן ליקירך לדעת שאתה תהיה שם כדי לתמוך בו או בה באמצעות טיפול ואחריו.

    קושי בהכלת בכעס וקשיי ריכוז הם סימפטומים של PTSD: הם אינם סימנים לכך שבן הזוג שלך לא אוהב אותך. אם בן הזוג שלך נראה עצבני או מתקשה לזכור את מה שאמרת, נסה לא לקחת את זה באופן אישי.