מהי בריונות ומה אפשר לעשות כדי לצמצם אותה? 

במאמר הזה ננסה להסביר על התופעה ולתאר איך טיפול CBT עוזר למנוע פגיעה בילדינו.

בריונות היא בעיה משמעותית עבור  הרבה ילדים, מתבגרים ומבוגרים ברחבי העולם. מרבית האנשים יהיו מעורבים בבריונות בשלב מסוים במהלך החיים, בין אם בשנים המוקדמות בלימודי החטיבה והתיכון או במקום העבודה. לעיתים כמי שפוגעים באחר, לעיתים כקורבנות הפגיעה, לפעמים כעדים או בשילוב של כמה תפקידים. התנהגויות של בריונות הן פגיעות מכוונות שחוזרות על עצמן, וגורמות לעיתים קרובות לקורבנות להרגיש חסרי יכולת להגן על עצמם.

מהי בריונות?

בריונות היא התנהגות אגרסיבית חוזרת ונשנית שנועדה לפגוע, להפחיד או לשלוט באדם אחר. היא יכולה להיות פיזית, מילולית, רגשית או חברתית.

סוגי בריונות:

• בריונות פיזית: דחיפות, בעיטות, מכות, גרימת נזק לרכוש, לעיתים גם גניבת חפצים
• בריונות מילולית: כינוי גנאי, קללות, איומים והפחדה
• בריונות רגשית :הפחדה, בידוד חברתי, הפצת שמועות וכדומה
• בריונות חברתית: הוצאה מקבוצה, רכילות, הפצת תמונות וסרטונים משפילים וכו’.
• בריונות מקוונת: כל סוג של בריונות המתרחשת באינטרנט, למשל ברשתות החברתיות או באמצעות שיחות בטלפון הנייד.

בהכללה, בנים נוטים יותר להיות מעורבים בבריונות פיזית, בעוד שבנות נוטות יותר להיות מעורבות בבריונות חברתית. עם זאת, שני המינים יכולים להיות מעורבים בכל סוג של בריונות.

בריונות אינה בעיה שמתרחשת בין בריון בודד לבין קורבן אחד בלבד. כדאי לחשוב על בריונות כתופעה קבוצתית שבה ילדים עלולים להיות מעורבים בכמה תפקידים:

• פוגע: פוגע בילדים אחרים.
• קורבן: מי שמופנה אליו הבריונות.
• צופה מן הצד: עד לבריונות.
• פוגע/קורבן: אדם שפוגע באחרים אך גם חווה בעצמו התעללות מאחרים.
• לא מעורב: לא משתתף במצבי בריונות.

תפקידים אלו הם דינמיים. כלומר, יחידים עוברים בין תפקידים שונים במצבים שונים לאורך זמן. לדוגמה, תלמיד מסוים עשוי להתעלל באחרים בבית הספר היסודי, להיות קורבן בחטיבה ולהיות צופה מן הצד בתיכון.

מדוע חשוב להתייחס לבריונות ברצינות?

בריונות משפיעה באופן משמעותי על הבריאות הנפשית והפיזית של התלמידים המעורבים. באופן ספציפי:

• פוגעים: נמצאים בסיכון לפתח בעיית התנהגות. למשל, תוקפנות וסיכון עתידי להסתבכות עם כללים ומערכת אכיפת החוק.
• קורבנות: נמצאים בסיכון לפתח ייאוש, דכדוך ואף דיכאון. לעיתים מתפתחות חרדות מפני פגיעה שמנסות למנוע סכנה עתידית או לחילופין, במקרי קיצון, מתפתחות מחשבות אובדניות. ילדים שסובלים מבריונות נמצאים בסיכון לסבול גם מאווירה שלילית מעצם הימצאותם במסגרת בית-הספר, מה שעלול להשפיע על יכולתם ללמוד ולפגוע בהישגים הלימודיים.
• פוגעים/קורבנות: מושפעים בצורה הקשה ביותר וחווים בדרך כלל את התופעות השליליות שחווים גם הפוגעים וגם הקורבנות. בנוסף, הם נמצאים בסיכון לחוש תמיכה חברתית נמוכה מחבריהם.
• צופים מן הצד: גם הם יכולים לחוות השפעות שליליות על הבריאות הנפשית שלהם. הצפייה בבריונות בלבד עלולה לגרום להם לחוש פגיעות רבה יותר, מה שעשוי למנוע מהם להתערב במצבי בריונות. בהתאם לתדירות וחומרת מקרי הבריונות בבית הספר, ייתכן שלצופים מן הצד תהיה גם תפיסה שלילית לגבי האקלים בבית הספר.

דוגמא להתנהגות בריונית ופוגענית כלפי ילדים יכולה להיות מסיבה שלפעמים אינה בשליטת הילד/ה כמו גוון קול חריג, מראה שונה, התנהגות מסוימת או תכונת אופי. במצבים מסוימים הבריונות פוגעת “בבטן הרכה” ומוכוונת למרכיב בזהות של הילד או הילדה, למשל פגיעה מילולית על רקע נטייה מינית, ילדים יכולים להיות אכזריים במיוחד כלפי השונה, בריונות יכולה להתחיל הרבה לפני שמתפתחת זהות מינית ולכן חשוב למנוע כמה שניתן אלימות ופגיעה כזו.

מה אפשר לעשות כדי לצמצם בריונות?

הורים ואנשי הצוות חינוכי יכולים לנקוט בצעדים רבים כדי לעזור לצמצם בריונות:

1. הקמת וועד למניעת בריונות:
   הועדה תכלול נציגים מהקבוצות הבאות: מנהל/ת, רכז/ת, מורים, הורים, יועצות, תלמידים, אחות בית הספר ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. ועדה יעילה חייבת לייצג את הקולות השונים במוסד החינוכי. פעמים רבות הרכב כזה יחליט למשל לא לקנות טלפונים ניידים לילדים עד גיל מסוים.
   
2. פיתוח ויישום מדיניות למניעת בריונות:
   המדיניות תדגיש את השימוש בהערכה של הסיכונים והבעיה, ותציע תכנית התערבות פרו-חברתית, בניגוד לצעדים כמו עונשים גרידא (כגון השעיה ו/או סילוק). חשוב להתוות לילדים כלים מה כן לעשות ולא רק מה לא עשות.
   1. כדי להעריך בצורה הטובה ביותר את הבריונות, יש להשתמש במספר אמצעים (כגון דיווח עצמי ותצפיות). תלמידים, מורים והורים יעזרו בשאלוני איסוף  מידע לפני ואחרי ביצוע ניסוי “בשטח”, וכך, המידע מכלל ההערכות יוכל לעזור בצורה יותר מדויקת ולשקף את מה שקורה בבית הספר.
   2. ההתערבויות יכולות להינתן ברמת בית הספר (לדוגמה, חיזוק חיובי להתנהגויות פרו-חברתיות), ברמת קבוצות קטנות (לדוגמה, הדרכה בנושאי מיומנויות חברתיות כדוגמת אני IN) וברמת הפרטנית (לדוגמה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי לעזור לזהות ולהגיב אחרת כשיש התנהגויות או מחשבות לא תואמות מטרה לילד/ה).
3.  הגברת המודעות לתוצאות השליליות והמחירים של פגיעה באחר ובריונות
   ניתן לעשות זאת באמצעות סרטונים, ספרים והצגות בכיתה.
4.  שימוש בקבלת החלטות מבוססות נתונים כדי להתמודד עם הצרכים הספציפיים של בית הספר בנושא בריונות:
   יש לאסוף ולנתח נתונים מדי שנה, מכיוון שהתנהגויות בריונות ישתנו משנה לשנה בהתאם לשינויים בהרכבי הקבוצות וצורות התקשורת בין חברי הקבוצה.
   כדי להשתמש בצורה הטובה ביותר בנתונים שנאספו, מומלץ לקיים מצגות בכיתה על ידי הוועדה למניעת בריונות בבית הספר. חשוב לשתף את הממצאים עם תלמידים ומורים, וכן עם הורים באמצעות פגישות של ארגון הורים-מורים, כדי לשמור על תקשורת פתוחה ומשמעותית, ולבסס על הבנה משותפת של חשיבות נושא הבריונות בבית הספר.
5. שימוש בנתונים כדי ליצור או לבחור התערבויות מבוססות ראיות להתמודדות עם בריונות:
   כל תכנית התערבות למיגור ומניעת בריונות, או סיוע לילדים הסובלים מפגיעה מצד בריונים צריכה להיות שיטה שניתן למדוד את התוצאה שלה. בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) מקפידים לאסוף מידע בכל פעם מחדש מכמה גורמים המעורבים בחיי הילד/ה:
   1. הורי הילד/ה
   2. מחנכ/ת הכיתה של הילד/ה
   3. יועצ/ת בית-הספר 
   4. מהילד/ה עצמו/ה
      בעזרת מילוי שאלון להורים/מורים/לילד שנועד להבנת הבעיה וחומרתה, להבין מה התוצאה הרצויה בסיום הקבוצה, וכמובן ביצוע חוזר של השאלון להערכת תוצאות הקבוצה והעבודה האישית של הילד. בנוסף למדידות נעשה גם מאמץ לשימור ההישגים, ניתנים שיעורי בית לתרגול יחד עם ההורים לאורך תקופת מפגשי הקבוצה/טיפול פרטני, שניתן להמשיך לתרגל בעת הצורך למטרת ריענון. למידע נוסף הכנסו לאתר שלנו בנושא: שיטת אני IN
6. אפס סובלנות לפגיעה:
   מומלץ לפתח אמצעי או מערכת דיווח אנונימית שבה תלמידים ואנשי צוות ירגישו בנוח לדווח על מקרי בריונות.
   
7. הימנעות ממלכודות נפוצות במניעת בריונות והתערבות:
   לדוגמה, שימוש בטיפול קבוצתי עבור בריונים או גישור בין בריון לקורבן. התערבויות אלו נמצאו לא יעילות ואף עלולות להזיק.
8.  לבסוף, מומלץ למנוע מצבי בריונות חברתית, יש לשתף ילדים בפעילויות בכיתה המקדמות עבודת צוות ולעודד פעילויות חוץ-לימודיות שיעזרו לילדים לפתח קשרים וחברויות חיוביים.

מאמצים שמבוגרים יכולים לנקוט כדי לעזור ליצור ילדים עם חוסן נפשי ובכך לצמצם תופעות של בריונות:

1. להיות מודל להתנהגות אדיבה ומכבדת, וכן לאפשר למידה מצפיה בהתנהגויות של מיומנויות חברתיות. לחשוב פעמיים לפני שתענו בכעס לנהג מעצבן בכביש בפני ילדיכם!
2. לקבוע כללים בבית בנוגע לבריונות המתרחשת בבית הספר ו/או בבית בין אחים/ות
3. לשמור על קווי תקשורת פתוחה כדי שילדים יוכלו לבקש עזרה ולהתייעץ לפי הצורך. כדאי לשאול ילדים שאלות ספציפיות כדי להבין טוב יותר איך היה היום שלהם, לדוגמה, איך הייתה ארוחת הצהריים, איך הייתה הדרך אל וחזרה מבית הספר?
4. ללמד ילדים איך להיות חיוביים כשהם בתפקיד של הצופה מן הצד: תלמידים שחווים בריונות יכולים ללמוד כיצד להגיב נכון כדי להפסיק את הפגיעה כלפיהם. ניתן ללמד אותם איך להגיב בהומור “שמנטרל מהנשק”, או איך למצוא מבוגר שאליו ניתן לפנות בעת צרה, או אמירה אחרת, למשל, לשים גבול בצורה ישירה ולהגיד “עצור, מספיק” לבריון שפוגע בילד אחר, כדי לעזור להפחית את המתח.
5. ללמוד על בריונות מקוונת ולתקשר עם ילדים כיצד להשתמש באתרי רשתות חברתיות בצורה הולמת ומכבדת
6. לפקח על השימוש של ילדכם ברשתות חברתיות – לדוגמא: אינסטגרם, טיקטוק, וואסאפ, פייסבוק, טוויטר, סנאפצ’ט, משחקי טלפון קבוצתיים מקוונים וכדומה.
7. לעודד ילדים לפתח את החוזקות שלהם, להכיר ולהעריך את היכולות וצדדים החיוביים שלהם. לעודד אותם לעשות את מה שהם נהנים ממנו, לפתח תחומי עניין ותחביבים ייחודיים שיכולים להגביר את הערך והביטחון העצמי שלהם, לעזור להם למצוא קבוצת חברים וכך לצמצם סיכון לבריונות עתידית.
8. במקרי קיצון: לייעץ לילדים להישאר עם חבר/ה לאורך כל יום הלימודים במגוון מקומות. לדוגמה, במגרש או חצר המשחקים, במסדרון, במסלולי הליכה אל ומבית הספר, או במקרי קיצון להישאר ליד מבוגרים כדי להישאר בטוחים.
9. לעזור לילדים ללמוד כיצד לפתור עימותים בצורה חיובית ובהחלטיות. בסדרת מפגשי טיפול CBT ניתן ללמוד ולסגל יכולות לאסרטיביות ולהצליח לשרטט גבולות ברורים.
10. לפתח ולקיים תקשורת ברורה, עקבית וחיובית עם צוות בית הספר, ההנהלה והמורים.

איך לזהות אם ילד חווה בריונות?

ילדים נוטים להסתיר את הבעיות שקורות בין קבוצת החברים שלהם. ניתן לזהות סימנים ורמזים שילד או ילדה “יתנהגו אותם” במידה והם סובלים מבריונות או פועלים כך כלפי אחרים. שעשויים להצביע על כך שהגיע הזמן לפנות לטיפול או להשתמש בתוכנית התערבות בית-ספרית.

חלק מהסימנים יכולים להיות:

• ייתכן שיש לו פציעות בלתי מוסברות
• אבדן או הרס רכוש אישי
• קשיי שינה
• שינויים בהרגלי אכילה
• ירידה בהישגי הלימודים ובציונים
• אובדן עניין בהליכה לבית הספר או בתחביבים
• התנהגויות של פגיעה עצמית או נזק לחפצים או רהיטים

אם ילד/ה פוגע/ת באחרים זה מצב שגם כן עלול לפגוע בו כפי שהסברנו, הנה כמה דוגמאות לסימני הזיהוי:

• התנהגות תוקפנית
• שליחה תכופה לחדר המנהל
• החזקה ברכוש חדש בלתי מוסבר
• נטייה להאשים אחרים
• קשיים ביצירת קשרים חברתיים
• חוסר אמפתיה

אם אתם מודאגים שילדכם חווה בריונות או פוגע באחרים, חשוב לפעול:

• שוחחו עם ילדכם: תנו לילד/ה להרגיש שאתם שם עבורו/ה ושאתם מאמינים לו/לה
• דווחו לבית הספר: שתפו את הצוות החינוכי בחששות שלכם
• פנו לעזרה מקצועית: ייתכן שתצטרכו לפנות לטיפול פסיכולוגי מקצועי או יועצת בית הספר שיוכלו לעזור לילדכם ללמוד איך להתמודד עם הבריונות

חשוב לזכור:

• בריונות היא בעיה חמורה שעלולה להשפיע באופן משמעותי על ילדים ונוער גם בהמשך החיים
• קיימים פתרונות רבים שניתן לעשות כדי למנוע בריונות ולעזור לילדים שסובלים ממנה
• חשוב לפעול אם אתם מודאגים שילדכם סובל מבריונות או פוגע באחרים

מה ניתן לעשות:

• בתי ספר משתמשים בספקים חיצוניים כדי לתת לילדים מענים בתחום הנפשי-חברתי. במכון פסגות פיתחנו שיטה ללמידה של מיומנויות חברתיות לילדים ונוער. התוכנית מאושרת על ידי משרד החינוך וניתן להזמין מנחה/ת קבוצה מטעם התוכנית שתגיע לבית הספר ותסייע לקבוצת ילדים ללמוד ולתרגל יחד את הנושאים השונים בשיטה. למידע נוסף על תכנית אני IN הכנסו לאתר של השיטה.
• אם אתם מעוניינים בטיפול ממוקד עם מטפל/ת מומחית השאירו פרטים ונתאם אתכם מפגש היכרות.