האמת על שקרים: כמה משקרים בטיפול נפשי?

כמעט כל המטופלים מספרים שקרים בזמן מפגשי הטיפול. אבל מה מטפלות ומטפלים חושבים על מה שהמטופלים מסתירים? במאמר הזה ננסה להפנות זרקור על התופעה ועל הצדדים השונים במשוואה. כארגון שמכשיר מטפלי CBT נרצה להסביר על גישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי כלפי שקרים בטיפול ומה המטפל/ת יכול לעשות כדי לרתום את השקרים לטובת מטרת הטיפול.

רובם המכריע של מי שמגיעים ללמוד שיטות טיפול בגישת ה-CBT במכון פסגות הם אנשי מקצוע מנוסים בטיפול נפשי. מטפלת או מטפל מיומנים כמו גם אלו בתחילת דרכם המקצועית מאמינים בדרך כלל שחדרי הטיפול שלהם הם מרחבים בטוחים, שטיפול הוא מקום שבו המטופל או המטופלת יכולים להרגיש בנוח לשתף את המחשבות והרגשות העמוקים ולספר על החוויות האינטימיות ביותר שלהם, ללא שיפוטיות, ולעבוד לקראת פתרון וריפוי. עם זאת, אחוז גבוה באופן מפתיע מהמטופלים – אם לא כמעט כולם – מודים שהם שיקרו או לא היו אמיתיים לחלוטין עם המטפלים שלהם.

לא רק שלשקר בטיפול זה נפוץ – השקר קיים בכל תחום ומקום. שקר הוא בלתי נמנע במהלך טיפול נפשי.

כל אחד ואחת מאיתנו מסתירים את האמת לפעמים, בין אם זה אומר לענות לבת/בן הזוג שהמאמץ שלה/ו להרזות מצליח או שהבגד באמת מחמיא ונראה טוב עליה כשמאחרים למפגש חברתי. שקר אחר יכול להיות שאנחנו משקרים לעצמינו, כמו המצאת תירוץ על איחור בהגשת דוחות בעבודה. אנחנו תמיד מחליטים מה אנחנו הולכים להגיד ומה אנחנו עשויים להסתיר מאחרים. לכן, (תראו מופתעים) עצם השהייה במשרד המטפל/ת אינה יוצא דופן.

טיפול CBT ושקרים בטיפול

לצוות מכון פסגות ניסיון של עשרות שנים עם הקושי של מטופלים לדבר אמת. בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מציבים מטרות ברורות ומהן מתוכננים יעדים בכל שבוע, נקבעים שיעורי בית ונושאי לימוד ותרגול, שבנויים על יחסי אמון ופתיחות.

בשל אינטנסיביות הטיפול, בהשוואה לגישות טיפול אחרות, קל לזהות כשמטופלים משקרים לעצמם ולמטפל/ת. דוגמא לכך היא כשמספרים שעשו שיעורי בית, שתרגלו כנדרש אבל מספרים תירוצים כאלה ואחרים לגבי אי התיעוד של העשייה, למשל מספרים שנית ששוב שכחו איפה תיעדו את שיעורי הבית. מקרים אחרים יכולים להיות בעצם הביצוע של הוראות התרגולים כלשונם. בטיפול CBT השקרים והקושי להתקדם במטרות הן אינם דבר שלילי או חיובי שמעיד על קשר טיפולי חסר, אלא הם חלק מעבודה על מטרה משותפת גדולה. מטרת המטופלים בגישת טיפול ה-CBT היא להגיע למצב נפשי שבו יאמינו ביכולת שלו או שלה לעמוד מול האמת הקשורה לבעיה שלו.

יש מצבים שבהם שקרים בטיפול יכולים לא רק לחבל בטיפול אלא ממש לסכן את חיי המטופלים או אנשים אחרים קרובים אליהם, למשל שקרים על שיפור מצב רוח שמסתיר זיכרונות מייאשים ומחשבות אובדניות. בהמשך המאמר נספר בהרחבה מה עושים עם המצבים האלו.

 סקר שנערך בקרב 547 לקוחות טיפול פסיכותרפיה לא ישראלים מראה תמונה מדאיגה: 93 אחוז אמרו שהם שיקרו במודע לפחות פעם אחת למטפל/ת שלהם. בסקר אחר 84 אחוז אמרו שחוסר הגינות כזה נמשך על בסיס קבוע בטיפול.

למרות שמטפלים עשויים להיות ספקנים ואפילו לחשוד שהם יכולים לדעת מתי מטופלים פחות דוברי אמת, מחקרים מראים שזה לא המקרה. מחקר באונ’ קולומביה שבדק את הנושא מצא כי 73 אחוז מהנשאלים דיווחו כי האמת לגבי השקרים שלהם מעולם לא הוכרה בטיפול. רק 3.5 אחוז מהמטופלים לקחו אחריות על השקרים מרצון, ובעוד שב-9 אחוז מהמקרים המטפלים היו אלו שחשפו את חוסר הכנות.

מה הנושאים שמטופלים משקרים לגביהם?

מטופלים נוטים לשקר או לא להיות אמיתיים לחלוטין עם המטפלים שלהם במגוון רחב של נושאים. החוקרים הופתעו מכמה מהתחומים הנפוצים ביותר של מידע מוטעה. המחקר מצא כי הנושאים הנפוצים ביותר ששיקרו לגביהם היו לרוב עדינים מאוד. יותר ממחצית מהנשאלים (54 אחוזים) במחקר דיווחו על מזעור המצוקה הפסיכולוגית שלהם בזמן טיפול, והעמידו פנים שהם מרגישים מאושרים ובריאים יותר ממה שהם באמת. מזעור זה היה שכיח כמעט פי שניים מכל צורות אחרות של חוסר יושר.

• השקר הראשון הכי נפוץ: העמדת פנים שאני מאושר יותר ממה שאני
  
• השקר השני הנפוץ בשכיחותו: בדומה לראשון, אם כי מעט יותר ממוקד – מזעור חומרת הסימפטומים, דווח על ידי 39 אחוז מהמדגם.
• השקר השלישי הנפוץ ביותר: הפחתת חשיבות הסתרה של מחשבות על התאבדות, דווחו על ידי 31 אחוז מהנשאלים. 
• השקר הרביעי הנפוץ ביותר בטיפול: מזעור או הסתרת חוסר ביטחון וספקות עצמיים. 

בסך הכול, שישה מתוך 20 השקרים הנפוצים ביותר היו על חווית המטופלים בטיפול עצמו, כגון העמדת פנים שהם חושבים שהטיפול יעיל עבורם ועבור הבעיה שעבורה פנו.

למה לשקר?

לקוחות מקדישים חלק ניכר מהמשאבים שלהם (הן זמן וכסף) לטיפול, אז מה הדחף להסתרת האמת? חוקרים אומרים שהכול תלוי בשקר עצמו. עבור האחוז הגבוה של לקוחות שממזערים את המצוקה שלהם או אומרים שהטיפול הולך טוב יותר ממה שהם באמת חושבים שהוא, סביר להניח שזה שילוב של דברים. “ה’מזעור המצוקה’ הזה, או התנהלות מאושרת או בריאה יותר ממה שהם באמת מרגישים, עשויים לנבוע מאי רצון להרגיז את המטפל או להיראות כמתלונן”, אומר בלנשרד. “אבל זו עשויה להיות גם דרך להגן על עצמם מהכרה כואבת של כמה דברים גרועים באמת. יש את הרעיון ש’לדבר על מה שלומי גורם לי להרגיש יותר מדוכא’, או שהם לא יכולים להודות בכך. מצב כואב לעצמם, שלא לדבר על להגיד את זה בקול”.

עבור חולים שמסתירים מחשבות על התאבדות או שימוש בסמים, הסיבה העיקרית היא כנראה פחד מההשלכות אם האמת תצא לאור. “בערך 70 אחוז מהאנשים שהסתירו מחשבות על התאבדות דאגו להוביל לבית החולים – אך רובם לא נראו אובדניים עד לנקודה שבה רוב הרופאים ייאלצו לנקוט פעולה זו”, אומר בלנשרד. “לקוחות רבים פשוט לא הבינו את הטריגרים לאשפוז”.

אותו דבר עשוי להיות נכון לגבי שימוש בסמים, כאשר מטופלים מודאגים מהכפייה לגמילה. “לומר לך שאני מעשן גראס זה לא עניין גדול, אבל אני לא בטוח שאולי ארצה לספר לך על הרגל הקוקאין או OxyContin שפיתחתי”, אומר פרבר.

ואז, ישנו גם רעיון הבושה – במיוחד כשהיא קשורה למין. “לקוחות רבים מונעים מבושה ומבוכה לשקר או להסתיר את האמת על הנושא הזה”, אומרת שותפה לכותבת מלאני לאב. “היה גם חשש שהמטפל עלול לשפוט אותם או פשוט לא להבין מאיפה הם באים”.

חלק מהמטופלים גם היו מודאגים מכך שאם הם יודו במחשבות או רגשות מסוימים בפני המטפלים שלהם, תהיה לכך השפעה גדולה על שאר הטיפול שלהם. “יש לקוחות שחושבים שאם אני אודיע למטפל שלי שיש לי מדי פעם מחשבה על התאבדות, זה יהיה כל מה שהוא רוצה לדבר עליו ולעולם לא נגיע לשום דבר אחר”, אומר פרבר.

חשוב גם למטפלים להכיר בהבדל בין סוד לשקר. השניים קשורים זה לזה אבל נבדלים זה מזה, אומרת אלן מרקס, PhD, פסיכולוגית עמית בשירותי הבריאות האוניברסיטאיים באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, שערכה מחקר בתחום זה. “בעוד ששניהם עשויים לכלול רמה של הונאה, סוד הוא מעשה של מחדל, בעוד ששקר הוא מעשה של הונאה”, היא מציינת.

זו יכולה להיות הבחנה חשובה, היא מוסיפה, במיוחד כשמדובר בלקוחות שחושפים סודות במהלך הטיפול או בוחרים לשמור אותם לעצמם. במחקר של מרקס, 41 אחוז מהלקוחות הסתירו לפחות סוד אחד, בעוד 85 אחוז חשפו לפחות סוד אחד (Journal of Counselling Psychology, Vol. 66, No. 1, 2019).

“עלינו להכיר בכך ששמירת סודות עשויה להיות לא דבר רע כל הזמן”, היא אומרת. “אנחנו צריכים לשחרר את הציפיות שלנו שלקוחות ישתפו אותנו בהכל”. במקום זאת, היא אומרת, על ידי התמקדות במה שהמטופלים כן בוחרים לשתף וביסוס המטפל כאיש סוד אמין, “אם וכאשר יגיע הזמן, המקום יהיה שם עבור הלקוח לחלוק את הסוד”.

איך מטפל/ת נפשי יכול להגיב לשקרים בטיפול?

אז מה יכולים מטפלים ופסיכולוגים לעשות בנוגע לשקרים בטיפול? במקרים מסוימים, הפעולה הטובה ביותר היא לא לעשות עניין מהשקר. במיוחד אם השקר קורה פעם אחת ואינו מפריע. לדוגמה, מטפל יכול לרצות להגיב בשתיקה אם מטופל/ת אמר/ה לך במפורש שהוא או היא צריכים להתקדם בקצב שלהם בנושא או מטרה מסוימים, ואינו רוצה שיכריחו אותו לדון במשהו קשה רגשית לפני שהוא או היא יהיו מוכנים. הרבה פעמים מטפלים מפחדים להתעמת על האמת – אפילו בצורה עדינה, משום שפירוש הדבר הוא שהמטופל/ת עלול לעזוב את הטיפול לחלוטין. המטפל עשוי גם לגלות ששקר קל, כמו מדוע המטופל איחר לפגישה, עדיף למטפל לעסוק בו רק אם המצב מתרחש שוב או שהוא חלק מדפוס דחיינות שיש לטפל בו.

ישנם כמה צעדים שמטפלים יכולים לנקוט כדי לשמור על תקשורת כנה עם המטופלים, ככל האפשר:

1. פעלו אקטיבית והקדימו בכמה צעדים את המטופל/ת בתהליך הסגרת השקר:

המטופלים רוצים שמטפל יתאר מה עלול לקרות אם הם יסטו מאמירת האמת. המטפל הפעיל יסביר מדוע גילוי נאות הוא בעל ערך לטיפול ומה המטופל יכול להרוויח מכך – כמו גם בחינת הרעיון שמטופלים יכולים לחוות רגשות מסוימים שמייצרים הימנעות – כל אלה יכולים להיות משמעותיים לטיפול.

תקשורת זו יכולה וצריכה להתחיל מוקדם, אפילו בתהליך ההכרות ותיאום הציפיות. חשוב לבדוק את התנאים וציפיות המטופלים ולשתול את הזרעים של סוגי הנושאים שעלולים לצוץ בהמשך.

בדיוק כמו מטופל דיכאוני שעלול לסבול ממחשבות אובדניות, חשוב לדון בנושא ומה עושים, הסבר על גבולות הסודיות בצורה ברורה וגלויה ככל האפשר יכול להיות מועיל במיוחד. הידיעה מה מעורר את המצוקה עשויה לעזור למי שחושש מהשלב הזה ומהסודיות סביבו, אם יש להם מחשבות אובדניות. זה עוזר לשמור על תחושת בטחון ואפשרות לשיח פתוח עם המטופלים על ידי הסבר ופירוט מה יקרה בטיפול אם נדרש לנושא.

2. לשאול שאלות ישירות:

מטופלים מוכנים לדון כמעט בכל דבר לעתים קרובות, אך לרוב מהססים לעשות את הצעד הראשון, במיוחד סביב נושא שנראה להם מבייש. מטפלים שאינם מציגים נושאים מאתגרים יכולים בלי כוונה להעביר מסר למטופל שתחומים אלה אינם חלק מהטיפול. במקום זאת מטפלים יכולים להעלות בפני המטופלים נושאים שונים לדיון בתחילת הטיפול.

המחקר מוכיח זאת. 46 אחוז מהמטופלים והמטופלות דיווחו שהם היו כנים יותר אם המטפל היה שואל שאלות ישירות. כמטפלים אנחנו לא רוצים שיראו אותנו כמלחיצים כי זה לא התפקיד שלנו להיות חוקרים, אבל יש מקרים שבהם המטפל יכול להוביל מטופל לקראת נושא בשאלות ישירות.
במקרים מסוימים, שאלות המעוררות תשובה פשוטה של ​​“כן” או “לא” עשויות להיות הדרך הקלה ביותר לקדם דברים. כמטפלים זה נשמע מוזר כי לרוב מאמנים אותנו לשאול שאלות פתוחות, אבל זו לא תמיד הגישה הטובה ביותר.

3. מתן משוב חיובי כאשר הלקוחות פתוחים יותר

חשוב גם הוא, במיוחד כאשר מדובר בהפחתת חלק מהבושה שעלולה להיות קשורה לגילויים על נושאים שעלולים להיתפס כטאבו. בסופו של דבר, אומרים המחברים, זה יחזק את הקשר בין המטופל למטפל.

4. היו מודעים לאופן שבו נאמרים הדברים:

אותנטיות חשובה, במיוחד בטיפול, ולכן משמעותי להיראות למטופלים כמבינים ואמיתיים כאחד. לרוב, מטפלים צריכים לאזן בין סקרנות לבין קבלה והבנה של מגבלות גילוי השקר של הלקוחות בכל עת. שימוש בשפה נעימה ואותנטית יכולים לעזור, כמו גם להיות מודע לטון הדיבור שלך. מטפל שנראה להוט מדי או שמגיב רגשית יתר על המידה, או להיפך, שמתנהג כאילו לחלוטין לא מושפע יכול להוביל מטופל להיסגר.

אחת הבעיות מנקודת מבאם של מטופלים ומטופלות היא חשש שהמטפל/ת שלהם ישפוט את מה שתחשוף האמת. לכן אחת ההתערבויות הרצויות היא לנרמל שזה בסדר לדבר על נושאים מסוימים בטיפול ולספק הסבר למה זה עשוי להועיל לטיפול.

5. לדבר על נושאים מסוימים במעגליות:

מטופלים נוטים להפיל פצצות או רק לרמוז בשניה האחרונה של סיום המפגש, ממש כשהיד נוגעת כבר בידית דלת. בדרך כלל זו תהיה הערה עוצמתית בסוף פגישה שמציינת שיש נושא עמוק יותר. מטפל רגיש להערות מסוג זה וירשום לעצמו שייתכן שכדאי לחזור על הנושא בעתיד.

הצורך לבחון מחדש נושאים קשים יכול גם להשתנות עם הזמן, מכיוון שחלק מהמטופלים ירצו להמתין עד שיתחילו במטרה זו בטיפול לפני שירגישו בנוח לדון בנושאים כאלה. מטופלים אחרים יתנו מעין איתות קטן שאולי הם מסתירים משהו ויחכו לראות איך המטפל יגיב. רצוי לעזור למטופלים ולהתחיל לעסוק בנושא רחב יותר וממנו להתמקד בהתבסס על רמזים של מטופלים – כמו לשאול יותר על מערכות יחסים באופן כללי לפני שנכנסים לפרטים על בעיות מיניות, או להעלות תסמינים של דיכאון לפני שמדברים ספציפית על מחשבות אובדניות.

6. מיקוד בשפת הגוף:

מטפל צריך לשים לב לשפה הלא מילולית או לרמזים אחרים שייתכן שהמטופל מראה, שמעידים כי אינו דובר אמת בנושא. אם מטופל מרגיש לא בנוח בנושא מסוים, חשוב להמתין לזמן הנכון לדבר על זה. למשל עיניו של מטופל לעתים קרובות ילמדו על תגובה שאולי הוא או היא לא מוכנים לשתף על נושא.

7. להכיר בקשיים:

הטיפול אינו קל ולעיתים מטפלים צריכים לזכור ולהתייחס לעובדה זו, גם בפני עצמם וגם בשיח עם המטופלים שלהם. לעתים קרובות, חשוב להתמודד עם הבעיה לדון בנושא לפני שעוסקים בנושא עצמו. אפשר לאמר למשל ‘אנחנו צריכים לדבר על זה יותר, זה מרגיש חשוב’, או אפילו, ‘אני מבין שזה יכול להיות קשה לדבר על זה – בואו לא נדבר על הנושא הזה, אלא למה קשה לדבר על זה'”

עבור מטופלים שעלולים להיות מודאגים מכך שתגובותיהם עלולות לעורר פעולה לא רצויה של המטפל (לדוגמא: אשפוז עקב מחשבות אובדניות או שיח על גמילה מבעיית אלכוהול או חומרים ממכרים), חשוב במיוחד להתייחס לחששות אלו מראש. מטפלים צריכים להיות רגישים לגבי איך לגשת לנושאים האלו.

לסיכום, מסר לקחת הביתה:

ככל הנראה בלתי נמנע שמטופלים ישקרו למטפלים שלהם, אבל מנקודת מבט חיובית על המקרים אנו מעריכים ששקר אינו מכשול אלא הזדמנות. עם זמן וסבלנות נוכל ליצור תנאים שמטופלים יכולים להרגיש בנוח לחשוף את הרגשות והמחשבות הכמוסים.

ולפעמים, אולי, אי אמירת אמת עשויה למלא תפקיד משלה בתהליך הטיפול.

למרות שלרוב אנו מחשיבים הסתרה ושקרים כבעייתיים ושליליים בהכרח, במינון מינימלי מסוים זו התנהגות בלתי נמנעת, וגם יכולה לעזור לאנשים ליצור נרטיבים יעילים יותר על חייהם.  זה בתורו משפר את תחושת הדימוי העצמי שלהם ואת היכולת שלהם להיות בקשרים עם אנשים אחרים.

למעשה, רוב המטפלים צריכים להיות מוכנים להכיר בכך שאולי לעולם לא באמת ידעו מה קורה במוחו של המטופל. גם כאשר זה עשוי להיות ברור שהאחרון מסתיר משהו, בסופו של דבר זו זכותו אם לשתף או לא. מטפל או מטפלת הם אנשי מקצוע ואינם אמורים להיפגע באופן אישי, האינטרס של מטפל אינו להעניש – למטופל יש את הזכות לשקר לגבי כל מה שהם רוצים למטפלים שלהם. גילוי נאות הוא לב ליבה של כל פסיכותרפיה, אבל אם מישהו מרגיש שהוא צריך לשקר, זה גם עשוי להיות חשוב ומשמעותי לטיפול.