אשמת הניצול

מהי אשמת הניצול או אשמת השורד?

בבוקר ה-7.10.2023 האשמה והדאגה נהפכו לרגשות ברירת מחדל, לצד זה נוצרו גם ביטויים גופניים שונים של חוסר תיאבון, קשיי ריכוז ועייפות. כולנו מכירים את ההרגשה של כאב בחזה או כאבי שרירים מרוב מתח בתקופה הקשה הזו, נוכח האירועים הטראומטיים. אין אחד או אחת שלא שמעו או ראו את התמונות והסיפורים הקשים. באופן כללי מדובר על חוויות הפוגעות בתחושת הביטחון שלנו, אנחנו יודעים גם שיש חוסר אמון, ולעיתים הטראומה גורמת למצוקה רגשית קשה. זה אומר במובן מסוים שאני לא סומך על עצמי, שאין לי אמון בעצמי שאצליח להציל את עצמי או את האנשים היקרים לי.

חוסר אונים באירוע הטראומה הראשוני יכול היה להוביל לקיפאון. כעבור כמה זמן (בזמן כתיבת שורות אלה עברו 23 ימים מאז אותה שבת), יכולה להתפתח חשיבה של חוכמה בדיעבד. אלו מחשבות שאולי לא עשיתי מספיק, אולי יכולתי למנוע פגיעה באחרים או פגיעה בעצמי.

הדבר מוביל אותנו היישר למחוזות של רגשות אשם.

זהו רגש מורכב ולעתים קרובות הינו מרכזי בחוויה, במיוחד לאחר אירוע טראומטי.

לעתים קרובות אנשים מאשימים את עצמם במה שקרה, גם כשזו לא אחריותם להתנהגות אחרים או ביכולתם להציל אחרים. ראשית חשוב לי להסביר, אשמה היא תגובה טבעית לאירוע טראומתי, אבל העובדה שמרגישים אותה, לא אומרת שבהכרח אנחנו אשמים.

אם כך, למה אנחנו נוטים לחוש אשמה אחרי אירועים טראומטיים?

אשמה הגיונית מורכבת מארבעה חלקים:

א. דבר שבאחריותי

ב. התנהגות שאני מודע שהיא מזיקה עובדתית

ג. אני בוחר למרות הידיעה, לעשות את המעשה שמזיק

ד. אחרי האירועים אני מרגיש אשמה ולוקח אחריות

במקרה של טראומה, מתפתחת אשמת ניצול וגם יש תחושת אחריות מוגזמת, אבל כל שלושת הסעיפים הראשונים – לא בהכרח נכונים עובדתית. רוב מי שמרגישים אשמה כיום, הרבה פעמים יספרו על חכמה בדיעבד. כלומר, הם עשו הכי טוב שיכלו כדי למנוע פגיעה בעצמם ובאחרים.

בואו נבין מה זאת אחריות מוגברת

זאת חשיבה מעין אובססיבית של:

“אם הייתי עושה ככה אז האסון שאני חושב עליו לא היה קורה”

זה עיסוק מוגזם במה שלא עשיתי ויכולתי לעשות. זה אומר שאני מרגיש אשמה אבל אין לי באמת אחריות לפעולות המחבלים, לא יכולתי לבחור איך להתנהג במצב שנכפה עלי, בין אם אני בעצמי הייתי ביישוב שפשטו עליו ובין אם הייתי בבית מול הטלוויזיה במשך אותה שבת ארורה.

התמודדות עם האשמה עצמית יכולה להיות מאתגרת.

לפי גישת הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי ה-CBT אפשר לחלק את התגובות לאשמה לכמה אסטרטגיות יעילות שיכולות לעזור:

א. לתת שם לרגש האשמה ולרגשות נוספים, למחשבות שקשורות לרגשות, למשל חרדה. התגובה הזו נקראת שיום.

ב. לבחון את הנושא של האחריות, בנוגע לאותן פעולות שהיום אני מייסר את עצמי עליהן –

– כמה זה היה ניתן לביצוע, האם באמת חשבתי עליהן באותו זמן, או שזו חכמה בדיעבד?

– אולי הייתי עסוק בפעולות אחרות חשובות יותר בעיניי?

כמי שמסתכל מהצד, אשמת הניצול נראית כמו תכונה מאוד אצילית. אדם לוקח אחריות ומאשים את עצמו בדברים שרוב הסיכויים לא היו בשליטתו.

*תזכרו שאין אחריות בלי שליטה.

ולכן עבור אותם אנשים שמרגישים את אשמת הניצול, האשמה בדיעבד, המחשבות האלו גורמות לסבל גדול, אבל הן לא יכולות לשנות דבר ממה שקרה בעבר. האסון כבר קרה. זה אפילו לא יכול לעזור להתכונן לסכנה עתידית. זה כמו לנסות לטחון מים, זה פשוט מוביל לעוד כאב נפשי ולסבל. לכן צריך לפנות מקום גם להווה ולעתיד. להתמקד כרגע בדברים הבסיסיים הדרושים לכם. כמו תזונה נכונה, שתייה מספקת, שינה תרגילי כושר, ותכנון עתידי, לקיחת אחריות על מה שתרצו להשיג בעתיד.

אני מבקש מכם לא לחפש רק תובנות, אלא להתמיד בתרגול השיום והשאלות כדי לחזק את האמון שלכם בעצמכם, להפחית האשמה עצמית, זו תחושת אמון עצמי שיכולה לעזור לכם להשתחרר מקיפאון בעתיד וככה למצוא דרך נכונה להגיב מול סכנה, תוכלו להגיב עם חמלה לפחד והסכנה, ולהשאיר מקום לתקווה ולהציל את עצמכם ואת האנשים שאתם אוהבים.

אז מה עושים?

אם אתם מזהים שאתם חושבים יותר מדי זמן או פעמים על דבר מה וחשים אחריות מנופחת או אשמה מוגזמת, תנו שם לרגש, למשל חרדה, אשמה, פחד, כעס. תגידו לעצמכם ששוב אתם חושבים על העבר ומה שלא ניתן לשינוי. אם האשמה עדיין עוצמתית תשאלו את עצמכם האם האשמה עומדת בארבעת הסעיפים שהסברנו עליהם קודם. תבדקו האם אתם עומדים בקריטריון של:

א. משהו באחריותי

ב. התנהגות שאני יודע שהיא מזיקה עובדתית

ג. אני בוחר למרות הידיעה, לעשות את המעשה שמזיק

ד. אחרי האירועים אני מרגיש אשמה ולוקח אחריות

אם אתם עומדים רק בקריטריון הרביעי סימן שאתם מייסרים את עצמכם.

הרבה פעמים אנשים נוטים לתת חשיבות מוגזמת למחשבות שמפריעות להם.

ב-CBT אנחנו קוראים לזה עיוותי חשיבה ולבעיה הזו יש טיפול אחר יעיל.

דוגמא למחשבה מעוותת היא למשל: “אני חסר אחריות, תמיד אני מאכזב את כולם”

מחשבה מעוותת כזו לא נכונה ולא עוזרת לי להאמין בעצמכם.

צוות מכון פסגות כאן עבורכם לכל שאלה וצורך נפשי, ניתן להשאיר פרטים או לשלוח הודעה בווטסאפ.