מהו חוסר אמון והאם ניתן לשפר את היכולת לתת אמון בעצמי ובאחרים?

ראשית חשוב לנו להזכיר כי לכל הרגשות יש פונקציה הישרדותית. גם רגשות כמו חשדנות, כעס ואיבה הם חלק ממארג הנפש ואין טעם לשמור אותם בבטן. עם זאת, הרגשות נועדו להיות כמו תמרורים זמניים, ולא כדבר שעלינו לשמר מתוך זיכרון כאוב או חשש עתידי. לאור שבר האמון הנוכחי בסוף חודש מרץ 2023 במדינת ישראל, נרצה להציע שאם נתנהג כחברה לפי העקרונות המקצועיים המומלצים מחקרית, ייתכן והצלקות בעקבות הקרע החברתי יגלידו. אם נפעל על פי עקרונות נכונים ומקצועיים החברה תצא מהמשבר חסונה יותר, כי גם החוויות המעצבות אותנו כעת (וביניהן הצלקות והזיכרונות המכאיבים) יסייעו בהכרח למנוע סבל בעתיד. 

במשך מספר חודשים מדינת ישראל חווה משבר ערכי וחברתי. מגוון התרבויות והדעות הפוליטיות הינם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ומהיותה מדינה דמוקרטית. מתוך הניסיון המקצועי שלנו כמטפלי CBT ובאופן ברור לכל אדם, תמיד יהיו סתירות ושוני בין ערכים שונים. בישראל אף יש הצטיינות בכך, למשל: ערך השקעה בעבודה אל מול ערך הזמן עם המשפחה, ערך הבריאות הנפשית והפיזיולוגית אל מול ערך תחושת הביטחון הכלכלי, ערך פיקוח הנפש אל מול ערכי האמונה הדתית האחרים ועוד אינספור דוגמאות. אם נזכר לפני מספר שנים, ראינו זאת בתקופת הסגרים בקורונה. למדנו שניתן להחמיץ עבודה במידה והיה חשד לקורונה. הבריאות עלתה על חשיבות העבודה והמשפחה התלכדה על חשבון חינוך פורמלי. במהלך 75 שנות קיומנו כמדינה, ראינו שבכדי להתפתח כחברה עלינו לעבור גם מצבים קשים, מפחידים, מכעיסים ולעיתים מתישים נוכח חוסר הוודאות. גם במצב העכשווי נרצה להזכיר שבסופו של יום כולנו רוצים להיות מאושרים ולאפשר לאחרים לחיות באושר גם כן, כל אחד לפי ערכיו. ישנם ערכים שהם אוניברסליים: כולנו רוצים לחיות עם כמה שפחות סבל בחיים, בבריאות וכו’. איננו יודעים מה יקרה בעתיד אך בטוח ששינויים בסדרי העדיפויות הערכיים והלאומיים ימשכו ככל שתמשיך להתקיים נשמת אפינו. לכן, נדרשת בימים אלה דרך משמעותית לבסס תשתית לאמון מחודש, ולאפשר התמקדות במשותף לי ולאחר, כלומר לשונה ממני. 

נרצה להציע כאן עקרונות אקטיביים של מיומנויות לפיתוח אמון בעצמי וגם באחרים. האמון יאפשר לחוש חמלה כדרך להתמודדות עם כעס, טינה וחוסר אמון עצמי ובאחרים. האמון כמו גם החמלה הן מיומנויות הדורשות תרגול, התמדה ועקביות בטיפוחן.

אנו סבורים כי חלקי פסיפס החברה הישראלית יודעים להידבר באופן מעורר השראה וחומל. אנו רואים זאת יום יום בשירותים בהם עובדים הבוגרות והבוגרים שלנו. הבעיה עשויה להיות במה שנסתר מהעין, בחוסר אמון פנימי להתמודד עם ארגונים גדולים כדוגמת מוסדות השלטון השונים, ממשלה, כנסת ונבחרי ציבור. שלוחות נבחרי הציבור הם לרוב מוסדות גדולים מטעם הממשלה (בתי חולים, שירותים חברתיים, שירותי חינוך, מיסים וכדומה). למעשה, במדינה כמו ישראל, אשר רמת האמון במוסדות ממילא לא גדולה, נוסף גם המשבר הנוכחי בהנהגה. אנו רוצים להביט על התופעה באמצעות דוגמה של מצב שנחשב “קל”. 

נניח ועבדתם כל חייכם ושילמתם לביטוח הלאומי. הגעתם לגיל הפרישה וגיליתם שבשל העובדה שבידיכם הכנסות בגובה מסוים (מהן לא ניתן להתקיים בכבוד במצבים רבים), המדינה החליטה כי לא מגיעה לכם תמיכה כלכלית מעבר לקצבת זקנה. למשל, באירוע לחץ ומשבר של החמרה בבריאות, בו גיליתם שלא תקבלו סיוע בצורת מימון עובד/ת סיעודית מהביטוח הלאומי. זהו מצב של כעס וחוסר אמון גדול בגוף שאמון על ביטחון הציבור בדיוק במצבים אלו. פעמים רבות מדובר על תקופה בה העוצמות הרגשיות הלא נשלטות יגרמו למצב בו האדם יחווה רגשות מסוג: כעס, מחשבות טורדניות על העוול, אולי אפליה לא צודקת, אשר יגרמו לאדם לתסמינים גופניים לא נשלטים כמו הזעה, רעידות, פאניקה וכו’. דווקא בתקופה בה האדם אמור לסמוך על עצמו ולעמוד מול אנשי המקצוע מטעם ביטוח לאומי הוא יחווה חוסר אמון בגופו ובתגובותיו הגופניות/רגשיות. בשל מצב זמני זה, ייתכן שגם התנהגותו של האדם תהיה לא יעילה: הימנעות מפניה, חוסר אסרטיביות, קפאון, או התפרצויות זעם כלפי אנשי המקצוע שכאמור תלוי בהחלטתם.

בשל חוסר האמון נפגעת היכולת לנהל את רגשותינו בצורה יעילה ולפעמים הכעס והתסכול מתגברים. לדוגמא יהיו אלה שיפנו  לייצוג פרטי וישקיעו את מיטב  כספם. מה שאולי יוביל לתסכול נוסף, שיגביר את תחושת התסכול מחוסר היכולת להתמודד באופן עצמאי עם הבעיה והאיום. 

אנחנו מציעים כאן מידע שנועד לעזור לפתח מיומנויות אמון עצמי שיעזרו להתמודד בצורה אסרטיבית ויעילה במצבים קונפליקטואליים. האמון בעצמי זו מיומנות שניתן לפתח. התרגול נועד עבור אנשים שחווים מחשבות טורדניות ואף הפרעה של אובססיביות אך אינו מהווה טיפול בשום צורה, שכן זה רק מרכיב אחד מתוך מאות אלמנטים בשיטה זו.

מה היא ההגדרה של אמון עצמי?

אמון עצמי היא התחושה הקשורה באמונה שאדם מאמין שמסוגל להתמודד בצורה טובה עם מצבים מסוכנים. זו תחושה של פתיחות, ביטחון, קבלה, חופש וחיוביות כלפי החיים והעולם. הוא כולל תחושה של יכולת לנהל את הפעולות באופן עצמאי, לנהל (לזהות ולבחור) רגשות, ביטחון בתפיסות ובזיכרונות של האדם ממצבים דומים, מודעות לצרכים האישיים, לכוונות ושימוש נכון במשאבים פנימיים וחיצוניים.

בהגדרה, אמון עצמי הוא מבנה רב-גוני הכולל כמה אלמנטים חשובים, או מה שד”ר פבריציו דידונה, מפתח של שיטת ה- “CBT  מבוסס מיינדפולנס” (MBCT for OCD), מכנה בשפת המקור (איטלקית) PASIFACO. המרכיבים הם:

• חיוביות: הנכונות למצוא את ההיבטים החיוביים הטמונים ברוב החוויות האנושיות, גם הקשות ביותר. הרעיון שגם הרגעים הקשים ביותר וחוויות החיים המאתגרות ביותר יכולות לעזור לנו לצמוח.
• קבלה: היכולת והנכונות לקבל חוויות פנימיות וחיצוניות כפי שהן. לקבל את העובדה שאנו עשויים לעשות טעויות וכי התוצאות של ההחלטות והפעולות שלנו עשויות, לעיתים, להיות שליליות. הקבלה היא המאפשרת לנו לקחת סיכונים ולהתמודד עם האתגרים והשינויים העומדים בפנינו בחיים.
• אמון פנימי: האמונה שמה שאנו תופסים דרך החושים שלנו הוא נכון ואמיתי, שהרגשות שלנו אינם מזיקים, הם בדרך כלל אינם מטעים, ואף עשויים לעזור. גם הערכים והכוונות שלנו (וגם הפעולות הקשורות) מאומתות ו/או מתאימות ביסודן לצרכים שלנו. האמון הפנימי כרוך במודעות ברורה ומרוחקת מעט, מעין התנתקות, מהחוויות הפנימיות שלנו.
• בטחון: התחושה שיש לנו את הכישורים הדרושים להתמודדות יעילה עם מצבי חיים שונים ובקבלת החלטות.
• מודעות: להיות מודעים למחשבות, לרגשות ולתחושות שלנו. כמו גם לצרכים והכוונות האמיתיות שלנו, למשאבים האישיים שלנו אשר מציידים אותנו להתמודדות עם אתגרים ומצבים מסוכנים.
• חופש: תחושה שאיננו מוגבלים או מודרים על ידי המחסומים הפנימיים שלנו והתניות שקשורות בניסיונות מתוך חוויות החיים. להיות מודעים שהחוויות וההתניות אשר הובילו אותנו להתפתחות שלנו כרגע, יכולים למנוע מאיתנו למצות את מלוא הפוטנציאל שלנו.
• שליטה: אמון עצמי מרמז על תחושת מסוגלות לנהל ולווסת את רגשותינו, מחשבותינו וההתנהגות שלנו.
• פתיחות: גישה המאפשרת לנו להתמודד עם חוויות חדשות ושינויים שהחיים דורשים מאיתנו כדי לשפר את חיינו.

לסיכום, אמון בעצמי נובע קודם כל מהמודעות למה שאנחנו קולטים דרך החושים שלנו, שמיידעים אותנו לגבי הרגשות והמחשבות שלנו. אותם חושים מסייעים לאמת את החוויה כנכונה ואמיתית. לכן, אמון בעצמי מרמז על תחושת בהירות וביטחון לגבי החוויה הפנימית. זו תחושה שמאפשרת לנו להרפות מהניסיון לשלוט כל הזמן בתוצאתן של הפעולות שלנו או באירועים שאנו חווים, ולקבל את אי הוודאות הבלתי נמנעת של ההשלכות הקשורות לאותן פעולות. זה כרוך בקבלה שקיים סיכון לכישלון פוטנציאלי בכל דבר שנעשה.

כאדם בוגר, אמון בעצמינו הוא הגשר המחבר אותנו לאמון באחרים. אנו מבינים באופן כללי, שאחרים והעולם הם בעצם לא מסוכנים ולא מזיקים, ושגם אירועים קשים ביותר יכולים לשמש כמשאבים יקרי ערך לצמיחה ושיפור אישי וחברתי.

ממה נובע חוסר אמון?

רוב האנשים נולדים עם אמון בעולם, בעצמם ובאחרים. כבר בגיל שנה אנחנו מרגישים בטוחים ללכת וליפול ועל אף הכאב נקום ונשתפר. במהלך הילדות אנו נותנים אמון כי אנו משתמשים בעיקר בחושים שלנו ולא במוחנו כדי להבין את המציאות. המוחות שלנו עדיין לא עוצבו על ידי ‘עליות ומורדות’, משברים, אכזבות וההתניות של החיים. כלומר המידע שמגיע מחושי הראייה, השמיעה, המישוש, הטעם והריח מתווך לנו את המציאות היומיומית והטרדות לרוב כחולפות כהרף עין.  עם זאת, ככל שאנו מתבגרים, אנו עשויים לאבד חלקים מהאמון הזה, בגלל שאנחנו מתחילים להסתמך פחות על החושים ויותר על המוח עם המחשבות, הדאגות והזיכרונות שלו. אנחנו מאבדים אמון גם בגלל שאנו מסתמכים פחות  על אינטואיציה והחושים, ולעיתים קיים קושי להבחין בין המציאות האובייקטיבית (העובדות) לבין פרשנויות סובייקטיביות המושפעות בין היתר גם מהפחדים שלנו.

בשיח הציבורי הנוכחי רוב האנשים אינם נותנים אמון בנבחרי ציבור. כאמור עוד קודם לכן האמון היה שברירי אל מול מוסדות הציבור כמו בדוגמת האזרח הוותיק בפנייתו לעזרה באמצעות ביטוח הלאומי. 

אמון יכול לעזור לנו בהדרגה להפחית / לנהל מחשבות טורדניות, ספקות, דאגות וחיפושים אינסופיים סביב וודאות וביטחון. אמון מסייע לנו לחזק את תחושת הביטחון העצמי באופן אחראי מציאותי ובוגר. כך נוכל ללמוד לקבל אכזבות, תסכולים ומכשולים ולמנף אותן כהזדמנויות להבין טוב יותר את המציאות, לצמוח ולדאוג לעצמנו. בדרך הזאת נוכל לראות ולהרגיש את היופי של החיים במלואם ולחוות את החוויות הנלוות אליהם.

כדי להיות מסוגלים לעשות זאת, עלינו קודם כל להקדיש תשומת לב למודעות לפחדים שלנו, לזיהוים וקבלתם מבלי להגיב או להילחם בהם, להיות עדינים איתם באותה חסד אוהב כמו הורה המחבק ילד מפוחד. 

איך להתמודד עם חוסר אמון – מספר פעולות פשוטות ביום 

• אחד מסוגי הלמידה היעילים הוא התבוננות בעולם סביבנו (תצפית אקטיבית ומשתתפת, חיקוי). לדוגמא, קחו לכם זמן איכות עם ילדים, תלמדו על הסקרנות האינסופית שלהם, על אופן ההתמודדות עם תסכולים והדרך בה חוקרים את העולם באמצעות החושים שלהם. בדרך כלל הם לא נתקעים במחשבות אינסופיות או בתחושת חוסר אמון בעצמם.
• תרגול אקטיבי בזמן פעולות יומיומיות: בחרו פעולות סתמיות וכבו כל מכשיר שיסיח את דעתכם מבחינת החושים. למשל בזמן צחצוח שיניים, אכילה, שתייה, הליכה. התמקדו בנשימה ובמידע שהחושים מספרים לכם. לדוגמא: שימו לב מה קורה למחשבות על חוסר אמון או חוסר וודאות כשלא מגיבים אליהן בדחיפות ובביטחון מוגזם.

קראו עוד על מדיטציה בהליכה / הליכה בקשיבות >

אמון הינו הבסיס אבל לפנינו עוד מספר צעדים שיטיבו עם התקשורת בזמן וויכוח

במצבים שונים אנו יודעים כי גם אם נאמין ביכולתנו, נתכונן ונגיע הכי מוכנים למצב הלחץ, גם אם נבין כל רגע מה החושים שלנו מספרים לנו, עדיין תתאפשר פגיעה או עוולה מצד גורמים בירוקרטיים / מערכות גדולות או מצבים חברתיים אחרים. 

גישת CBT לחוסר אמון

לבסוף, למה לדעתנו CBT בכלל קשור למשבר חוסר האמון החברתי? העקרונות שהצגנו כאן לגבי חוסר באמון הינם פרי של מחקר אורך במגוון מדינות. 

אמון בעצמי או באחרים הינו בסיס לכל קשר אנושי בכלל ועם החברה ומוסדותיה בפרט. על פי גישת ה-CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) הבנת מרכיבי פיתוח מיומנויות של אמון בעצמי ובחברה, מסייעים רבות בחיזוק תהליכים חברתיים של שינוי, (לדוגמא חוסן חברתי ואישי המאפשר צמיחה והתפתחות).