רמת הסיכון להתאבדות

רמת סיכון נמוכה:

  1. מחשבות אובדניות ברמה נמוכה.
  2. אין תוכנית התאבדות.
  3. האדם אומר שהוא לא ינסה להתאבד.

רמת סיכון מתונה:

  1. מחשבות אובדניות ברמה מתונה.
  2. תוכנית התאבדות מעורפלת כך שהיא לא קטלנית מאוד.
  3. האדם אומר שהוא לא ינסה להתאבד.

רמת סיכון מדאיגה:

  1. מחשבות אובדניות מדאיגות.
  2. תוכנית ספציפית ולכן קטלנית מאוד.
  3. אומר שלא ינסה להתאבד.

רמת סיכון חמורה:

  1. מחשבות אובדניות חמורות.
  2. תוכנית ספציפית ולכן קטלנית מאוד.
  3. האדם אומר שהוא ינסה להתאבד.

רמת סיכון מיידית:

מחשבות אובדניות חמורות עם תכנון ביצוע במועד (בזמן) הקרוב או סימן מקדים אחר

זכרו, רמת האובדנות יכולה להשתנות במהירות תכופה. לכן, חשוב לעקוב אחרי מי שהביע רצון לחדול להיות.

איך תדעו שיש סכנה ומהי התגובה המיידית הנכונה במהלך משבר?

אם חבר או בן משפחה נמצא במשבר ומספר לכם שהוא חושב על מוות או על התאבדות, חשוב להעריך עד כמה חמור מצבו ברגע נתון. לאנשים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר להתאבדות יש תכנית פעולה ברורה, כוונה ומועד (זמן) מוגדר לעשות זאת. העובדה שאתם שואלים ומסוגלים לשמוע ולהאזין לדבריו, גם אם הם קשים, מוכיחה לו שיש לו על מי לסמוך.

שאלות שיסייעו להעריך את הסיכון המיידי להתאבדות:

  • תיכנון – “האם יש לך תוכנית התאבדות?”
  • אמצעים – “האם קנית / הכנת / אגרת את מה שצריך כדי לבצע את התוכנית שלך?” (חבל, אקדח, כדורים וכו’)
  • זמן מוגדר – “האם אתה יודע מתי תעשה את זה?”
  • מטרה – “האם אתה מתכוון להפסיק לחיות?”

מה עושים במצב חרום?

  1. אם הכוונה של האדם להתאבד נראית לנו כמיידית על פי הרמזים וסימני האזהרה אז כנראה שמדובר במצב חרום.
    יש לקחת את האדם לחדר מיון או לחייג 100.
  2. אם נשארים בבית:
    1. יש לדאוג לליווי צמוד של אנשי מקצוע.
    2. בשום פנים ואופן, אין להשאיר אדם אובדני לבדו. יש לשהות איתו עֵרים ביום כמו גם בלילה.
    3. יש להוציא מהישג יד אקדחים, תרופות, סכינים וחפצים פוטנציאליים אחרים. חשוב שחפצים אלו לא יהיו בסביבה ושלא יהיה ניתן להשיגם אלא במאמץ ניכר.
    4. לנעול סורגים ואם אין, לעבור לקומה נמוכה מאוד.
שינוי גודל גופנים