גז צחוק – מי שמשתמשים בו בזמן הפנוי כדי להנות עם חברים לא מודעים לסיכונים הנוירולוגיים החמורים:

הייחודיות של בעיית השימוש לרעה בגז צחוק

השפעה של גז צחוק יכולה לתת תחושת אופוריה חזקה אבל בסופו של דבר מדובר בחוויה קצרה מאוד. דקה או שתיים. זו הסיבה שאנשים ימשיכו להשתמש במיכלי הגז כל עוד הם זמינים להם, מעין מרדף אחר תחושת האופוריה בניסיון להאריך את החוויה – וזה מה שאחראי בעיקר לתסמינים הנוירולוגיים הכרוניים שהרופאים פוגשים.

שימוש לרעה בגז צחוק זוהה כבעיה פוטנציאלית חדשה יחסית ברחבי העולם בתחום של חומרים משני מצב רוח. גז צחוק, ששימש במשך זמן רב כחומר הרדמה ומשכך כאבים יעיל, נמצא בשימוש לרעה הולך וגובר למטרות פנאי בישראל.

עבור רבים, התחושה החולפת של שאיפת גז צחוק, או ניטרוס אוקסיד, מעודדת שימוש חוזר – במיוחד מכיוון שההשפעות נמשכות רק דקה או שתיים. עם זאת, שימוש תכוף עלול להוביל להתמכרות לריגוש, וגם לבעיות בריאות ארוכות טווח, כולל בעיות נוירולוגיות ופציעות טראומטיות.

זה מה שאפשר לכנות בצער כבילוי עם חברים שיוצר הרגל רע ובפוטנציאל גם ממכר. זה מרגיש כמו משחק או משהו קליל יחסית, זה עטוף בצורה מאוד חיובית, בסך הכול בלון יום-הולדת תמים כזה, והגז עצמו? זה אותו החומר שניתן גם בזמן ביקור אצל רופא השיניים. תחברו את העובדה שזה בילוי עם חברים ויש אולי לחץ חברתי, ומהפעם הראשונה והלאה התחושה שהגז מייצר, של אופוריה, אז אנשים חושבים לעצמם, מה יכול להשתבש?
מכיוון שזו חוויה קצרה מאוד, בערך דקה בודדת של השפעה, וכשלא מרגישים את הנזק באופן  מיידי, אנשים ימשיכו להשתמש בגז צחוק כל עוד הוא זמין להם, מעין מרדף אחר האופוריה, בניסיון להאריך את החוויה – וזה מה שאחראי בעיקר לתסמינים הנוירולוגיים הכרוניים שלצערינו משפיעים על מסלול החיים של אותם אנשים שמחפשים ריגושים.

מי בדרך כלל נוטים להשתמש בגז צחוק?

השימוש בגז צחוק למטרות הנאה הוא טרנד מדאיג שהולך ומתגבר בשנים האחרונות. במדינות מסוימות ניתן לרכוש את גז הצחוק ללא בעיה באופן חוקי כמו בארצות הברית או באופן לא חוקי כמו בישראל, ללא בעיה. כלומר גז צחוק הוא דבר נגיש לאנשים בכל הגילאים. מי שככל הנראה (לפי סקרי מחקרים שענו עליהם מרצון) הכי בסיכון לשימוש הם אנשים בגילאי 16-24. חשוב לדעת שגם בגילאים צעירים יותר הפיתוי לסיכון קיים באותה המידה.

גורם משמעותי שתורם לשימוש בגז צחוק הינו העובדה שאין כמעט עכבות לשימוש בו, בניגוד לקנאביס השימוש אינו משאיר ריח כלל. כלומר ניתן להסתיר את השימוש בגז צחוק ביותר קלות. 

איך לא כדאי לצרוך גז צחוק וממה להיזהר

נתחיל בהבנה של איך בדרך כלל משתמשים אנשים בגז צחוק, בצורה שתבהיר גם את הנושא הבא של סימנים לזיהוי: אנשים פותחים את המִכל ומעבירים את הגז לתוך כלי קיבול, בדרך כלל בלון, ואז שואפים את הגז מהבלון.

ממה כדאי להיזהר:

• שאיפת תחמוצת החנקן ישירות מהמִכל מסוכנת מאוד מכיוון שהגז נמצא בלחץ גבוה מאוד והוא יוצא ממנו בטמפרטורה קרה במיוחד. זה עלול לייצר פגיעה בגרון ובריאות, לעצור את הנשימה או להאט את קצב הלב לרמה מסוכנת.
• שימוש בתחמוצת החנקן ישירות ממִכל גדול (כמו זה שקיים אצל רופאי השיניים) מקשה על היכולת לעקוב אחר הכמות שאנשים צורכים, ולכן סביר יותר שהם יסבלו מההשפעות השליליות של שימוש בכמות גדולה של גז צחוק.

מה הסימנים שכדאי לכם לשים לב אליהם אצל הילדים הבוגרים הצעירים שלכם

בדרך כלל הדיווחים על שימוש לרעה בגז צחוק קורים מאוחר מדי. אנשים שהשתמשו לרעה בגז צחוק מגיעים לבית החולים עם פגיעות ראש או פגיעה חמורה במערכת העצבים. זה לא אומר שחייבים להגיע למצב שכבר מאוחר מדי כדי לזהות את הבעיה. אם נשים לב לסימנים שונים ונשאל את השאלות הקשות אנחנו יכולים לעזור למנוע את המאושפז הבא. אבל חשוב להבין שלפעמים רק אותו תסמין רפואי יהיה הרמז הראשון לכך שהם שאפו את גז הצחוק. 

מה יראו ההורים? סימנים שכוללים ריחות של חומרים כימיים שונים. לגז עצמו אין ריח אבל הרבה פעמים הבלון בשילוב השימוש במיכל הגז יכול להשאיר ריח כימי מסוים. סימנים אחרים שניתן לזהות הם הימצאות של מיכלי גז קטנים או אריזות שבהן הגיעו המיכלים (נרכשים בכמות גדולה), המצאות של בלונים ללא הסבר לשימוש, ניסיון להסתרה של הפעילות עם החברים, שינויים מהירים במצב הרוח ועוד סימנים. ההמלצה שלי היא לדבר בפתיחות עם הילדים שלכם על הסכנות האפשריות בשימוש בחומרים משני מצב רוח שונים, החל מאלכוהול ושימוש אחראי ועד חומרים חוקיים ולא חוקיים שעלולים לסכן אותם ואת החברים שלהם.  

מה יראו רופאים? סימנים שכוללים בדרך כלל פגיעות ראש, שברים בעצמות וטראומות גופניות אחרות.

הסיבה לכך היא שפציעות טיפוסיות הקשורות לגז צחוק גורמות לאנשים להיפוקסיה (חוסר חמצן קיצוני בתאי הגוף) באופן כרוני. סיבות אחרות יכולות להיות שאותם אנשים נפצעים גופנית מכיוון שהגז הוא חומר הרדמה והוא משבש את היכולות המוטוריות ואת הקואורדינציה. לפעמים הגז גורם לעילפון.

למה בשימוש קונבנציונאלי אין בעיה?  חשוב לי להבהיר שבזמן הליכים רפואיים ובפרט טיפולי שיניים אותו גז צחוק ניתן לאנשים יחד עם חמצן כדי למנוע את אותה היפוקסיה שהזכרתי.

שימוש כרוני בגז צחוק יגרום לליקויים נוירולוגיים. התפתחותם קשורה לאי-הפעלה של ויטמין B12. גז הצחוק משבש את התהליך הקשור ביצירת מיאלין, זהו החומר שמצפה את העצבים בחוט השדרה ובכל הגוף.

למעשה אם הגוף לא יכול לייצר את המיאלין הזה, אז העצבים מתנוונים. אנשים מסוימים יכולים להחלים מהליקויים הנובעים מכך, אך לעיתים הבעיות הללו לא מחלימות.

מה רופאים ואנשי טיפול יכולים לעשות

לאנשי הטיפול הנפשי ולרופאים יש תפקיד חשוב בטיפול בבעיה הגוברת של שימוש לרעה בגז צחוק. הצעד הראשון הוא פשוט לשאול בישירות על שימוש לרעה בחומרים משני מצב רוח, הצעד השני הוא לתת מידע על הסיכונים של השימוש לרעה בגז, ולשאול על גז צחוק ספציפית, ללא קשר לגיל האנשים. יש מיתוס שאין סיכונים בגז צחוק כי זה חומר הרדמה נפוץ.

אם מישהו מגיע לחדר מיון עם סימנים פיזיים המעידים על מחסור בוויטמין B12, שימוש בגז צחוק חייב להיות ברשימת הגורמים האפשריים. גם במקרה של רופאים וגם במקרה של טיפול נפשי חשוב לשים לב במיוחד אצל מי שיש להם היסטוריה של הפרעת שימוש בחומרים או שמספרים על שימוש למטרת פנאי בחומרים משני מצב רוח. המסר בטיפול נפשי הינו שרצוי לבחון אם תלות בחומרים משני מצב רוח (בדיוק כמו התמכרות למסכים) מקדמת את מטרות החיים ומעמיקה את הקשרים החברתיים, או שאולי והאנשים ירצו לשנות את מאן הכוחות מול ההתנהגות והחומר הממכרים, ולהנות מהחיים בלי תלות במשהו חיצוני בצורה שמסכנת אותם כך.

מסר לקחת הביתה

חשוב לי לציין כי הסיבה להכנת המאמר היא החשיבות להעלאת המודעות לסכנות של שימוש לרעה בגז צחוק, מכיוון שאנשים עלולים לחשוב שזה דבר בטוח ובלתי מזיק יחסית, לכן אם הם יהיו מיודעים לגבי הסכנות הם יחשבו טוב לפני שהם יכניסו את עצמם למצב שבו הם נכנעים ללחץ חברתי, ואולי שואפים כמות גדולה של הגז התמים למראה. 

ארצה לסכם ולהבהיר כי בעוד שגז צחוק (ניטרוס אוקסיד) ידוע כחומר הרדמה בטוח בשימוש רפואי מבוקר, השימוש ההולך וגובר בו למטרות פנאי מהווה סכנה בריאותית חמורה שלא רבים מודעים לה, גם בישראל. ההשפעה הקצרה אך האופורית מעודדת שימוש חוזר ונשנה, מה שעלול להוביל במהרה למחסור חמור בחמצן, לנזק נוירולוגי קבוע כתוצאה מפגיעה בוויטמין B12 ובייצור המיאלין וגם לפגיעות פיזיות. קלות הגישה לגז, היעדר ריח והעדר רגולציה מספקת תורמים להתפשטות התופעה, במיוחד בקרב צעירים. חיוני להעלות את המודעות לסכנות אלו בקרב הציבור הרחב, ובפרט בקרב הורים, מטפלי התמכרויות ובקרב צוותים רפואיים, כדי לזהות סימני אזהרה מוקדמים ולמנוע את ההשלכות ההרסניות של שימוש לרעה בגז צחוק.

נמרוד עישר עבד ביחידה להתמכרויות של המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית רמלה וכיום מטפל CBT פרטי במסגרת מרפאת מכון פסגות בבעיות פסיכולוגיות שונות וביניהן התנהגויות התמכרותיות.