הלם קרב, PTSD והתפתחות הפסיכולוגיה של הטראומה
הלם קרב הינו מונח עתיק שנקבע בתקופה של מלחמת העולם הראשונה במטרה לסייע לאנשים שנחשבו משוגעים. חיילים רבים סבלו מבעיה חדשה יחסית שכונתה הלם פגזים (shell shock) מה שמכונה בעברית “הלם קרב”. הבעיה החדשה נחשבה כמו מחלה בה אנשים רבים נדבקו, פגעה בגברים שחזרו משדה הקרב ובהתאם לערכי החברה בתקופה ההיא – התפיסה הייתה שהאנשים השתגעו ואיבדו את האומץ והגבריות שלהם. הבעיה כללה מגוון של תסמינים גופניים ופסיכולוגיים. הלם קרב נכח לרוב בתוך ההקשר הסיבתי של אירועי טראומה, ובמרוצת השנים הבעיה הייתה קטליזטור משמעותי וזרז חשוב בהכרה ההדרגתית במצוקה נפשית שנגרמה מאירועי הקרב בפרט ואירועי טראומה בכלל. בעשורים האחרונים הלם קרב נתפס יותר כסמל של חוסן ועוצמה בתוך החברה האזרחית בישראל, שמכילה את המחיר הנפשי והסבל של תוצאות של מלחמות וחיים תחת טרור ואימה.
ישראל היא אחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינת החוקים והשירותים הניתנים להלומי קרב ולסובלים מתסמיני פוסט טראומה (PTSD). על אף האמור יש הרבה מה לשפר. בשנים האחרונות בישראל נעשתה רפורמת ‘נפש אחת’ שעוזרת למי שמוכר על ידי משרד הביטחון, אך גם אחרי הרפורמה, לאחר אסון ה-7 באוקטובר ראינו בשנית כי יש מעמדות שונים בעיני המדינה וחוק אחר לאנשים שחווים את אותה הבעיה, מי באופן ישיר או מי כבני משפחה וחברים של מי שהיה באסון. כלומר החוק אינו שווה עבור מי שהוכר על ידי משרד הביטחון לעומת מי שהוכר על ידי משרד הבריאות והמשרד לשירותים החברתיים (הרווחה). במאמר זה ננסה להסביר על ההיסטוריה של אבחנת הלם קרב כצורה מוקדמת של הגדרת הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). בחלק אחר במאמר נסביר על טיפולים יעילים לתסמיני פוסט-טראומה שבהרבה מקרים באופן אבסורדי אינם ניתנים בטיפול הנפשי, מתוך חשש להרע למטופלים, כך על פי המחקרים. המונח הלם קרב הוא כאמור מושג עתיק. הרעיון בהגדרת הבעיה כפי שנצפתה אז היה מאוד חיובי- אם הפחד הוא משהייה באיזורי קרב ונוצרת בשל פיצוץ, הפתרון עובר דרך עיסוק בנושא שמייצר את הבעיה. בעצם רצו להתייחס אליה כאל משהו נקודתי וזמני. זה נשמע רעיון חיובי שנותן תקווה.
מי שמכיר אנשים הלומי קרב הסובלים מהפרעת פוסט טראומה בטח מכיר את הדריכות בה הם נמצאים ברוב היום והקלות בה הם יכולים להיבהל מקול של פיצוץ. אז מה הבעיה עם הגדרה צרה כזו כמו הלם קרב? נתחיל מכך שלא אצל כל אדם הבעיה החלה בגלל פיצוץ או קרב, וגם לא נראית אותו הדבר. החדשות הטובות הן שלתסמין הבהלה בטראומה וגם עבור תסמינים אחרים אפשר לבצע טיפול יעיל וממוקד לטראומה חריפה שפעמים רבות פותר כמה מן הבעיות שפוגעות באיכות החיים. כאשר מתבוננים על הבעיה בצורה כזו אפשר להגיד שלמרות עוצמת הרגשות, הבעיה קשורה לסיבה מסוימת, למצב צפוי מראש (רעש, תחושה גופנית, מחשבה חודרנית, רגש מסוים), ולכן ניתן גם לבצע טיפול מתאים ולהפוך את הבעיה הקשה לבעיה שאפשר יותר לחיות איתה כאשר נתקלים בה מחדש. מצד אחד טוב שהגדרת הבעיה השתנתה. היום אנחנו יודעים שהלם פגזים לא היה מושג שהיה קרוב להכיל בתוכו את כל מגוון מצבי הטראומה שגורמים להפרעת דחק בתר-חבלתית (PTSD), מצד שני בשל ניסוח מחדש של הלם קרב כבעיה פסיכיאטרית-רפואית ואופנות הטיפול הנפשי שהיו קיימות באותה התקופה של מלחמת העולם הראשונה, נותרנו עם גישה מעט מאשימה כלפי האנשים שסבלו מהבעיה וכלפי הורים ובפרט אימהות האנשים. נרצה להציע נקודות מבט עדכניות על תפקידה של אבחנה פסיכיאטרית בראי של הלם קרב כמעצב קדמון של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בתחילת המאה העשרים. המאמר ינסה לבחון איזה קשר, אם בכלל, עשוי להתקיים בין היסטוריות של גישות טיפוליות אחרות וגם תפיסות תרבותיות של טראומה כנצחית ובלתי משתנה.
רוצה שניצור איתך קשר?
הלם קרב: ממציאות של החרמה, ביוש ותיוג, שיגעון וטירוף להתייחסות של תגובה נורמלית למצב לא נורמלי
המונח “הלם קרב” עבר גלגולים רבים במהלך השנים. בשנים שקדמו למאה 19-20 אנשים היו נכלאים ‘בבתי משוגעים’ במקומות נידחים או היו נחשבים לשוטי הכפר. בשנות ה-1800 החל תהליך תיעוש ומעבר של אוכלוסיות לערים, וגם בתחילת שנות ה-1900 החברה השתנתה. בייחוד בתקופת מלחמת העולם הראשונה, חיילים שחוו טראומה נפשית נתפסו כ”משוגעים” או “פחדנים” אבל היחס החל להשתנות כי היה מדובר בכמויות גדולות של אנשים והדבר הפך לבעיה חברתית. תחילה החברה ראתה את התגובות שלהם כחולשה, מאפיינים אישיים של פחדנות, ולא כתוצאה של אירועים קשים. עם הזמן, החלו להבין שמדובר במצב נפשי שנגרם על ידי קולות פיצוצי הפגזים (Shell shock). בשנת 1915 הפסיכולוג צ’ארלס מאיירס (במקביל לפסיכולוגים וחוקרים אחרים) קבע אבחנה חדשה, לפיה תסמינים נפשיים של התמוטטות עצבים של מי שהיו בלחימה בתעלות נחשבת כבעיה נפשית. בתצפית שערך מאיירס הוא תיאר כי פגש מעל 150 חיילים שחוו תסמיני טראומה כפי שנגרמים מפיצוץ פגזים, אבל הם כלל לא היו במקום בו היה פיצוץ. כך החלה ההגדרה המחודשת לבעיה. בימינו הבעיה מוגדרת כתגובה נורמלית לחלוטין לתנאים לא נורמליים וכוללת מגוון מצבים טראומטיים. באותה תקופה ראו שחיילים אלו חוו אירועים קשים ומסכני חיים, שגרמו להם לפגיעה נפשית. ההכרה בכך שמדובר בתגובה אנושית ולא ב”טירוף” או “פחדנות” הייתה נקודת מפנה חשובה בהבנת הבעיה של פוסט-טראומה.
התפתחות הטיפול הפסיכולוגי בטראומה: ממלחמת העולם הראשונה ועד היום
מלחמת העולם הראשונה הייתה זרז משמעותי להתפתחות הפסיכולוגיה של הטראומה. התופעה של “הלם פגזים” (shell shock) הובילה חוקרים ורופאים לחפש דרכים להבין ולטפל במצוקה הנפשית של החיילים. בתחילה, הטיפול התמקד בהיפנוזה ושיטות אחרות שנועדו “למחוק” את הטראומה. גישת הטיפול הפסיכו-דינמית הייתה מהפכנית בזמנו והביאה את המושגים המוכרים לשיח כדוגמת אגו, תת-מודע, סופר אגו, איד ועוד. על פי גישת הטיפול המהפכנית שפיתח היהודי זיגמונד פרויד ניתן על ידי טיפול בשיחה לטפל בבעיות נפשיות, לעומת האמונה שזה עונש מאלוהים ונגזר על אדם לחיות עם השד הזה בתוכו. הרבה מהתיאוריה של פרויד נשענה על עולם הטראומה. עד היום פסיכולוגים ומטפלים נפשיים שעוסקים בגישה הפסיכואנליטית והגישה הדינמית טוענים כי כל הבעיות של נפש האדם מקורן בטראומת ילדות שאם רק נהיה מודעים לה נבין איך לשבור דפוסי עבר לא יעילים. הבעיה בגישה כזו היא שהיא טומנת בחובה מסר של אשמה. אשמה כלפי האדם עצמו ואשמה כלפי הורי האדם. זו הסיבה שעם הזמן התפתחו גישות טיפוליות יותר חדשות, כמו למשל טיפול התנהגותי בשנות ה-50, וטיפול קוגניטיבי בשנות ה-60 של המאה ה-20 ושילוב של שתי הגישות שנקרא טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT), וכן שיטות טיפול כמו EMDR ופלאש, אשר מסייעות למטופלים להתמודד עם תסמיני הטראומה ולשפר את איכות חייהם.
הקשר בין הלם קרב ל-PTSD: האם מדובר באותו הדבר?
המונח “הלם פגזים” או “הלם קרב” הוא מונח היסטורי, ששימש בעיקר בתקופת מלחמות העולם. כיום, המונח המקצועי המקובל הוא הפרעת פוסט טראומה (PTSD- Post-traumatic stress disorder), הפרעת דחק פוסט-טראומטית, או בעברית הפרעת דחק בתר-חבלתית. למרות שמדובר במונחים שונים, גם הלם קרב וגם PTSD מתייחסים לאותה תופעה – תגובה נפשית קשה לאירוע טראומטי שנמשכת יותר מחודש לאחר סיום האירוע. ההבדל העיקרי הוא בהבנה של הבעיה והפתרון וכיוצא בזה בגישות הטיפוליות המתאימות. כיום אנו מבינים טוב יותר את מנגנוני שימור בעיית הטראומה ובהתאמה קיימות גישות טיפול ובתוכן שיטות יעילות יותר.
השפעת התרבות והחברה על התפיסה של טראומה
התפיסה של טראומה משתנה בהתאם לתרבות ולחברה. בחברה שמרנית יותר ייתכן ועדיין מודל גבריות יצור בושה וסטיגמה סביב בעיה נפשית כתוצאה מטראומה בהכללה, לעומת חברה ליברלית. בעבר טראומה נתפסה כחולשה או כ”קללה” מאלוהים והיתה סטיגמה משמעותית סביב פגיעה נפשית. כיום אנו מבינים יותר את ההשפעות של טראומה על הנפש והגוף, ומגלים יותר אמפתיה כלפי נפגעי טראומה. עם זאת, עדיין קיימות תפיסות וסטיגמות, דעות קדומות, התעלמות וביוש, ולכן חשוב להמשיך ולחנך את הציבור בנושא. דוגמה חשובה לכך היא הסבל הנפשי שחווים רבים בישראל בימי עצמאות כשנשמעים הדי הפיצוצים שאמורים לסמל שמחה וחופש. ראוי לדעתנו לכבד את הרצון של כל חלקי העם לשמוח ובשנת 2025 ניתן להשקיע מעט מחשבה ולהחליף את הזיקוקים המיושנים במופעי רחפנים מרהיבים ומופע אור קולי מופחת רעשי פיצוצים למשל.
טיפול ב-PTSD: אתגרים ופתרונות
הטיפול ב-PTSD הוא אתגר מורכב. רבים מהאנשים הסובלים מההפרעה מתמודדים עם קשיים רבים. למשל חוסר נגישות לטיפול מתאים, חוסר פניות לטיפול בשל בעיות אישיות וכלכליות ובעיות רפואיות ומצבי סיכון כתוצאה מהבעיה. זו הסיבה שברפורמת “נפש אחת” אפשרו רשת ביטחון חברתית נרחבת למי שזקוקים לתמיכה בתקופת השיקום נפשי. בעיה נוספת נוגעת בבטן הרכה של מקצוע הטיפול הנפשי בישראל. לפי מחקרים מהשנים האחרונות נראה כי בהרבה מהמקרים הטיפולים שניתנים למי שסובל מהפרעות חרדה שונות, ובתוכן הפרעת PTSD, אינם מקבלים טיפולים שיעילים לבעיה. מרכיב חשוב בטיפול הוא ביצוע חשיפות, אך נראה כי מטפלים ומטפלות או שלא הוכשרו לכך כלל, או שאם כן הוכשרו עדיין חוששים לבצע את השלב הזה כי לא מנוסים בכך ואף אחד שמפקח על הטיפול לא מעודד אותם לבצע זאת. לחשיפות יש שיטות רבות. בקרב אנשי מקצוע קיימת בורות בנוגע לשיטות הטיפול היעילות לטיפול בפוסט-טראומה ובפרט עם שיטות של טיפול בחשיפה, ולכן חשוב שהגורמים שמשלמים על הטיפולים, מי מכספי המיסים או מי באופן פרטי, יבררו ויוודאו כי הטיפול שמוצע להם מתאים לבעיה וכולל מרכיב של חשיפות. בכל מקרה לגופו נדרש להתאים את הטיפול לצרכים האישיים, אבל אם מראש השיטה לא מתאימה לבעיה, נקודת הפתיחה מאתגרת מאוד למטופלים. פתרונות אפשריים כוללים הרחבת הנגישות לטיפולי חשיפות בעזרת טכנולוגיה (שימוש בתכני וידאו לתרגול ומציאות מדומה למשל), הפצת מידע אמין, הכשרת מטפלים מומחים לשיטות השונות של PTSD, ופיתוח שיטות טיפוליות חדשניות המתאימות לבעיות החדשות שמתגלות.
חשוב לנו לציין כי לטראומות שונות קיימים טיפולים שונים שנמצאו יעילים למניעת פוסט-טראומה. קראו את המאמר שלנו על מחקר למניעת פוסט-טראומה לאחר לידה קשה
מ”הלם קרב” לסמל של חוסן: שינוי תפיסתי בחברה הישראלית
בחברה הישראלית, המונח “הלם קרב” עבר שינוי תפיסתי משמעותי. בעבר, הוא נתפס כמונח שלילי, המייצג חולשה. בשנת 1973 אחרי אסון מלחמת יום הכיפורים התפיסה השתנתה. המוני אנשים סבלו מהתסמינים ולכן המדינה הייתה חייבת לשנות את התפיסה כלפי הבעיה. כיום המונח הלם קרב נתפס יותר כסמל של חוסן חברתי ועוצמה של יכולת לשקם את החברה ולהכיל מורכבויות. חיילים שחוו טראומה ופיתחו PTSD נתפסים כגיבורים, אשר שילמו מחיר כבד עבור הגנת המדינה. שינוי זה בתפיסה הוא חשוב, משום שהוא מעודד נפגעי טראומה לפנות לעזרה ולבקש טיפול. כפי שאמרנו בתחילת המאמר קיימים בישראל מעמדות שונים, טראומה או פגיעה פיזית אחת שווה פחות מאחרת. לשם השוואה תאונת דרכים שקרתה בצבא תאפשר עזרה שונה מתאונת דרכים שקרתה לאזרח. אפליה זו היא לקונה במדיניות החברתית.
רפורמות ושיפורים נדרשים בטיפול ב-PTSD בישראל
מדינת ישראל עושה מאמצים רבים לשיפור הטיפול ב-PTSD. בשנים האחרונות נעשו רפורמת נפש אחת ונעשו שינויים ומאמצים נוספים שמטרתם להקל על נפגעי אירועי טראומה לקבל טיפול ולהשתקם. לפני בערך 10 שנים בניסיון להנגיש טיפול נפשי הועברה האחריות על טיפולים נפשיים לאזרחים מידי המדינה לידי קופות החולים. עם זאת, עדיין קיימים אתגרים ובעיות. בחודש יוני 2023 פרסמנו מאמר על הנושא לאחר שראינו שהחלו לבצע שינויים אך עדיין לא מספיקים.
עדיין ישנם נפגעי טראומה רבים שאינם זוכים לטיפול מתאים ולמרות המאמצים של אנשי המקצוע קיימים קשיים בירוקרטיים. לכן חשוב להמשיך ולפעול לשיפור הטיפול, ולהבטיח שכל נפגע טראומה יקבל את העזרה הדרושה לו. דוגמה לכך הינה הוועדות הרבות שהמדינה משלמת עליהן שבמידת מה אינן מצדיקות את מטרתן, ויש הטוענים מתוך הארגונים המקיימים אץ הוועדות כי לולא היו משקיעים תקציבים בקיום ועדות, יכלנו כמדינה לשלם לכל אזרח החפץ בכך את עלויות השיקום הנפשי הנדרשות, במקום שהאזרח ימתין לוועדה שתאשר כי יש או אין לו גפה או בעיה נפשית כזו או אחרת. אנחנו נוטים להסכים עם הגישה כי במידה ואנשי מקצוע פחות עסוקים בלהבין מה מקור הבעיה (האם זו התחזות מתוך רצון ‘לעקוץ’ או האם מצוקה וסבל אמיתיים), ויותר עסוקים בלתת טיפול ממוקד לבעיות המוצגות, אנשים שמבקשים עזרה ישפרו את איכות חייהם אם או ללא גורם מקצועי- בתנאי שהמדינה תבטיח טיפול ממוקד ומקצועי מצידה.
מסקנות ומבט לעתיד: כיצד נוכל להבין ולטפל טוב יותר בטראומה?
לסיכום, טראומה היא תופעה מורכבת וקשה, אך ניתנת לטיפול. הבנת הטראומה התפתחה רבות במהלך השנים לצד גישות חברתיות ופסיכולוגיות שהותאמו והשתפרו עם השנים. כיום קיימות גישות טיפול ושיטות יעילות שונות. עם זאת, עדיין ישנם אתגרים רבים ברמת המדיניות החברתית והמקצועית הטיפולית, וכן חשוב להמשיך ולחקור מה עוזר, וכך לפתח שיטות טיפול חדשניות שימשיכו להיות רלוונטיות למי שסובלים. בעתיד, כך אנחנו מקווים, נצליח להבין טוב יותר את מנגנוני הטראומה, ולספק טיפול מותאם אישית לכל נפגע טראומה, כך נוכל למנוע סבל מפוסט-טראומה אצל יותר אנשים.
מסר לקחת הביתה
למרות האתגרים והבעיות הרבות שבאות ‘כחבילה’ בהתמודדות עם פוסט-טראומה, חשוב לזכור כי תמיד קיימת תקווה ושיכול להיות קצת יותר טוב מעכשיו. המחקר בתחום הפסיכולוגיה של הטראומה מתפתח כל הזמן ובפרט בישראל ועל האוכלוסייה הישראלית. גישות טיפול חדשניות ויעילות מתפתחות בכל רגע מסביב לעולם. אנחנו כצוות הטיפול במכון פסגות פועלים כבר 35 שנים בפיתוח והנגשת שיטות טיפולי CBT לישראלים ובפרט שיטות לבעיות חרדה, טראומה ומניעת PTSD. אנחנו מחוייבים למשימה הלאומית וממשיכים ללמוד, לחקור, לפתח את הידע שלנו, לטפל בקליניקה וגם להכשיר את דורות המטפלים הבאים במכללת מכון פסגות על מנת לספק את הטיפול הטוב ביותר למטופלים שלנו ועבור כל החברה הישראלית.
אנו מאמינים כי כל אדם ואישה ללא קשר לתכונות ונסיבות בהן גדלו, מהיכן באו או מה הם עברו, מסוגלים להחלים ולשפר את איכות חייהם. טראומה אינה גזר דין או ציווי אלוהי חסר שליטה, בעזרת טיפול נכון ותמיכה בהתאמה אישית, ניתן להתגבר על הבעיות השונות ולחיות חיים טובים יותר ומאושרים.
