פסיכופתיה: ניפוץ המיתוסים והסטיגמה ומבט מפוקח מתוך העובדות

האם כל פסיכופת הוא רוצח?

הסטיגמה השלילית ביותר כלפי פסיכופתיה היא שכל פסיכופת הוא רוצח אלים. זהו כמובן מיתוס שגוי. רוב הפסיכופתים אינם אלימים ואינם מבצעים פשעים. למעשה, ישנם פסיכופתים שמנהלים חיים נורמטיביים לחלוטין ואינם פוגעים באיש. חשוב לזכור שפסיכופתיה היא כיום נקשרת להפרעת אישיות, כלומר בעיה שגורמת להתנהג בצורה מסוימת בכמה מישורי חיים, והיא איננה מחלה נפשית. המשמעות היא שהיא אינה גורמת לאנשים לאבד את הקשר עם המציאות או מהווה סיבה ותוצאה כמו למשל סיכון של לפגוע באחרים. לא כל פסיכופת הוא עבריין אכזר ולמעשה רוב העבריינים הפליליים אינם פסיכופטים כלל.

כמה פסיכופתיה נפוצה?

המחקרים מצביעים על כך שאחד מכל מאה אנשים פסיכופת. כאשר בוחנים את הקשר בין אלימות ופלילים המספרים עולים, אך זה תלוי במדינה והסביבה בה גדלו האדם או האישה. בצפון אמריקה כעשרים וחמישה אחוזים מכלל האסירים הגברים הם פסיכופתים. אצל נשים האחוז נמוך יותר, בין שבעה אחוזים לשבע-עשרה עוברות החוק. המחקר בבריטניה בקרב עוברי חוק מראה כי חמישה עד שמונה אחוזים בקרב גברים ושניים עד ארבעה אחוזים בקרב נשים אובחנו עם פסיכופתיה. אם כך, התכונות האישיותיות, הנטייה הגנטית, ונסיבות החיים המגוונות שמביאים אדם להיות עם מאפיינים פסיכופטיים הם כר פורה להתנהגות עבריינית ולמאסר, אבל בהנתן האבחנה ניתן גם לטפל ולחיות חיים משמעותיים ובריאים.

איך פסיכופתיה נוצרת?

אנשים שסובלים מפסיכופתיה לא בהכרח נולדים ככה. עם זאת יש מחקרים על תאומים ועל אחים מאומצים שמצביעים על הוכחות מאוד משמעותיות כי לגנטיקה יש תפקיד חשוב בהתפתחות הבעיה ותכונות של פסיכופתיה. לצד הגנטיקה גם הסביבה בה גדלים הילדים משפיעה, בית חם תומך ואוהב שבו ההורים נמצאים ומחנכים, ישפיע לפי המחקרים על הפחתה בחומרת הנטייה לפסיכופתיה.

כיצד ניתן לזהות פסיכופת?

ראשית חשוב לנו שוב לציין כי אין בספר ההגדרות הפסיכאטריות אבחנה כזו. קיימות מספר אבחנות של הפרעות אישיות המזוהות עם מאפיינים של פסיכופתיה, בייחוד הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. ישנם מספר סימנים ומאפיינים שיכולים לעזור לזהות פסיכופת. עם זאת, חשוב לזכור שלא כל מי שמציג את הסימנים הללו הוא בהכרח פסיכופת. פסיכופתיה היא בעיה מורכבת שדורשת אבחון מקצועי. הסימנים הנפוצים ביותר לפסיכופתיה הם:

• חוסר אמפתיה
• מניפולטיביות
• הבעת רגשות בצורה שטחית
• התנהגות אנטי-חברתית
• חוסר חרטה על פגיעה
• שקרים ורמאויות
• קסם אישי

האם קיימים טיפולים לפסיכופתיה?

לפי מחקרים מהשנים האחרונות על טיפול לפסיכופתיה ניכר כי לא כל שיטה פסיכולוגית מצליחה להשיג תוצאות של שיפור איכות החיים. עם זאת, ישנם טיפולים שיכולים לעזור לאנשים בוגרים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית ופסיכופתיה ללמוד להתמודד עם ההפרעה ולנהל חיים נורמטיביים. הטיפולים המתאימים ביותר הם טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (טיפולי CBT), ובפרט בשיטות ממוקדות רגש ומיומנויות חברתיות מורכבות חסרות. העבודה השיטתית והסדורה על הנושאים השונים בטיפולים ה-CBT מצליחה לשפר את יכולתם של האנשים ולשקם את חייהם. 

חשוב לנו להסביר כי אין דרך אחת בלבד לטפל בבעיה פסיכולוגית. אנשים עם בעיה דומה צריכים לפעמים עזרה אחרת, תלוי בנסיבות שונות. הנחת הבסיס בטיפולי CBT הינה שמבצעים התנסויות יחד עם המטופל/ת ומבינים יחד איזה שיטה תהיה תואמת לבעיה האישית וכמובן, מתרגלים הרבה פעמים עד שזה הופך לטבעי ואוטומטי.

פסיכופתיה בתרבות הפופולרית

הדרך שבה פסיכופתיה מוצגת בתרבות הפופולרית, בסרטים ובספרים, לרוב מטעה ומסוכנת. פסיכופתים מוצגים לעתים קרובות כרוצחים סדרתיים אלימים, מה שמעורר פחד וסטיגמה כלפי אנשים הסובלים מההפרעה. ייצוג זה גורם לאנשים לחשוב שכל פסיכופת הוא מסוכן, ובכך הסטיגמה מייצרת בושה, ואנשים נמנעים לפנות לעזרה ולקבל תמיכה וטיפול יעיל. בשנות ה-90 בישראל גם בעיה של דיכאון הייתה מלוות בהרבה סטיגמה ובושה, מכון פסגות בשותפות עם משרד הבריאות וער”ן וגופים שונים היו חלק מהתארגנות שנתית שעזרה להביא את הדיכאון אל מקומו הנורמטיבי כיום. האם גם בבעיות מורכבות כמו פסיכופתיה נצליח? אנחנו מאמינים שהכוח של הרשתות החברתיות לשתף מידע אישי יכול לתת לכך מענה, אבל יכול גם להנציח את הסטיגמה השגויה.

 האם זה נורמלי להיות עם נטיות לפסיכופתיה?

ראשית, כל מצב נפשי הוא חלק מהטבע האנושי, הדבר הלא נורמלי הוא לחזור על טעות פעמיים ולפגוע באחר אבל לצפות לתוצאה שונה. זה נכון גם מצד האדם הפוגע עם הנטייה לפסיכופתיה, אבל, גם מצד רשויות הטיפול ואכיפת החוק. כלל הצדדים צריכים להישיר מבט אחד אל השני ולחבור לעבודה ממוקדת ויעילה. לא כל פסיכופת כאמור יהיה רוצח ופושע, אבל עלול להגיע ולהיות כזה אם לדוגמה ייכלא לכמה שנים יחד עם פושעים ‘כבדים’ יותר, וללא טיפול מתאים. כלומר נטייה לפסיכופתיה זה קשת של מצבים ואפשר לעודד אדם לחיות חיים נורמטיביים.

אנשי המקצוע חלוקים על הטענה שיש מנעד להפרעה, לדעתם אין זה כמו הדוגמה של הקשת האוטיסטית. מקובל להגיד שיש מידה מסוימת של נטיות פסיכופתיות להמון אנשים בקרב האוכלוסייה, למעשה, עד 30% מהאוכלוסייה מציגים מידה מסוימת של אמפתיה מופחתת, נטילת סיכונים, והערכה עצמית גבוהה מדי, אם כי אחוז האנשים עם רמות גבוהות של תכונות אלו קטן בהרבה.

במובן זה, צוות מכון פסגות מאמינים כי למשל לאוטיזם יש מקבילה שימושית של הסתכלות על הבעיה כמנעד רחב, מכיוון שיש רמות גבוהות יותר ופחות של תכונות אוטיסטיות ומשום שטיפול ושיפור בשלב מוקדם בחיים יכול להיות הבדל גדול באיכות החיים.

טיפול ממוקד תוצאות  יביא לרווחת חיים לטווח הארוך. לא כולם בקהילת מומחי בריאות הנפש מסכימים שפסיכופתיה היא הפרעה מבוססת מנעד (ספקטרום). המסר שחשוב לנו שתזכרו הוא שזה נורמלי להיות עם מגוון מצבים נפשיים ונטיות. הבעיה הרבה פעמים היא לא הביולוגיה או הנטיות האישיות, אלא דווקא חוסר היכולת של הסביבה להכיל את מה שאינו “נורמלי”. האם זה אומר שצריך להסכים לכל גחמת בטן פוגענית מבלי להביע ביקורת? לחשוש שאולי נפגע ברגשות האדם שמולינו? לא זו הכוונה שלנו. פחד אינו תכנית פעולה יעילה. אבל בהחלט צריך להציב גבולות ברורים ולא להסכים שזה נורמלי לפגוע באחרים ללא עקבות.

הסכנה של נרמול פסיכופתיה

הדעה שלנו היא שאין בעיה לנרמל בעיות רגשיות כולל חוסר יכולת להיות אמפתי לסבל של אדם מולי, חוסר יכולת להביע חרטה וכדומה, אבל, מתי הבעיה מתחילה? כאשר גורמים בתקשורת בשם הרייטינג, או דמויות שמהוות מודל לחיקוי ודוגמה לאחרים מבצעות גזלייטינג, ומנסות להוציא מהקשר, לרדד את השיח בטענה מנופחת על תווית נפשית כזו או אחרת. זה נכון שאדם שפוגע באחרים שוב ושוב צריך להיות אחראי למעשיו, כן, גם אם יש הפרעה נפשית שגורמת לו להתנהג בצורה פוגענית. אבל, אי אפשר להדביק תווית ולבייש (לעשות שיימינג) ולצפות שבשל החרם והנידוי, הפגיעה האפשרית בפרנסה, יצליח להשתקם בעזרת אנשי מקצוע. מה כן? להתייחס בצורה מדוייקת לבעיה ללא תוויות מכלילות. הרי זו בדיוק המשמעות של טיפול נפשי- אדם מבחירה מגיע לשיחות ולומד איך להגדיר את הבעיה נכון, וכך איך להשתמש באסטרטגיות שממזערות נזקים ופגיעה כלפי אחרים. לכן אנחנו מציעים, לא להתייחס למגבלה נפשית כתכונה בלתי ניתנת לשינוי, ולא להכליל, כן לגנות פעולה או התנהגות פוגענית, אך לדרוש ולהזכיר כי הפגיעה העכשווית תמיד ניתנת לשינוי בעתיד.

צריך כללים מספיק ברורים וחינוך נכון, כך על פי המחקרים. דוגמה משמעותית לכך מתוארת במחקר משנת 2025 שסקר 185 מחקרים על פסיכופתיה ובחן בסך  הכול 104,452 משתתפים (ממוצע גילאים של 29 בקירוב). המחקר בחן אבחנה מבדלת בין סאדיזם לבין פסיכופתיה. שני ממצאים מעניינים עיקריים ממחקר הסקירה היו שראשית, יש חפיפה רבה בין פסיכופתיה לבין פעילות שגרתית סאדיסטית (לדוגמה סאדו-מאזוכיזם) והממצא השני החשוב הוא שיש מגוון דרכים למדוד רמת נטייה לפסיכופתיה וכלי המדידה השונים נוטים למדוד רגשות, מחשבות ופעולות בצורות שונות, למשל, תתכן נטייה להכליל התנהגויות הקשורות להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. חשוב לזכור כי אצל כל אדם ההפרעה נראית אחרת ולכן גם הטיפול יהיה מותאם לצרכים האישיים.

לסיכום, פסיכופתיה היא הפרעה מורכבת שקיימת לגביה סטיגמה שמונעת פניה לעזרה או קבלת טיפול מתאים. חשוב להפריך את המיתוסים והסטיגמה ולזכור שלא כל פסיכופת הוא רוצח אלים. אנשים רבים חיים ועובדים גם עם יש להם נטיות לפסיכופתיה. הם מנהלים את הרגשות ולמעשה חיים חיי שגרה נורמטיביים ואינם פוגעים באיש. אם אתם חושבים שאתם או מישהו שאתם מכירים סובל מנטייה לפסיכופתיה, חשוב לפנות לאיש מקצוע ולקבל עזרה מתאימה לבעיות האישיות, וללמוד את השיטות והאסטרטגיות שיעזרו לכם לחיות את החיים שהייתם רוצים ביחד עם מי שחשובים לכם.