מיזופוניה בגיל ההתבגרות היא בעיה משפחתית- טיפול CBT ייחודי מציע פתרונות ברמה המשפחתית למיזופוניה של בני נוער

מחקר חדש שנערך בשנת 2024 מראה כי משפחות של בני נוער עם מיזופוניה (רגישות יתר לרעשים) מעורבות מאוד בעזרה ובשימור התסמינים של הילד/ה, ייתכן שאפילו יותר מבני נוער הסובלים מהפרעות חרדה.

צוות מכון פסגות מכירים את הבעיות המשפחתיות ממקרים רבים שפגשנו ובהינתן העוצמה של הרגשות במיזופוניה זה לא מפתיע לראות כי הפתרון לבעיה זו אצל בני נוער מושפע גם מהתגובות של בני המשפחה. במאמר זה ננסה לתאר את מכלול הגורמים הקשורים למיזופוניה אצל בני נוער ברמה האישית וברמה המשפחתית ולהסביר איך שיטה ייחודית בגישת ה-CBT שמוצעת בפסגות כטיפול למיזופוניה יכולה לעזור.

רוצים למדוד מה חומרת המיזופוניה שלכם כרגע? מלאו את השאלון הקצר שהנגשנו עבורכם למילוי עצמי באינטרנט, מומלץ למלא את השאלון יחד עם אנשי מקצוע מומחים לבעיה בכדי לקדם את הטיפול.

אנשים עם בעיות הקשורות למיזופוניה רגילים להשתמש בפתרונות של מכשירים ועזרים שונים כדי להקל על חומת הבעיה. בנוסף למאמץ האישי לעיתים קורה תהליך קבלת החלטות בשגרת היום המשפחתית כדי להפחית את הסבל של בני הנוער המיזופונים, שנגרם במצבים בהם יש את אותם רעשים לא נעימים. למשל מאמץ אישי יכול להיות אם משתמשים בתכיפות באטמי אוזניים מיוחדים, אולי רכישת אוזניות יקרות שעוזרות לבטל רעשים, ולפעמים זה פיתוח טקסים ומנהגים כמו לאכול בנפרד או אולי ללכת לסרט בקולנוע בשעה הכי פחות נוחה באמצע השבוע כדי להימנע מרעשי לעיסת פופקורן. עבור רבים ממי שסובלים מההפרעה, התאמות ושינויים כאלו הם חלק משגרת החיים. מחקר חדש מראה על כך שעבור בני-נוער עם מיזופוניה, אסטרטגיות כמו שתיארנו לעיל עשויות לעבור גם לשאר בני המשפחה שגרים באותו הבית עם בן או בת הנוער.

המחקר, בראשות אריק סטורץ’ מ-Baylor College of Medicine ופורסם בכתב העת Behavior Medicine, מצא כי אסטרטגיות משפחתיות היו בשימוש תכוף על ידי משפחות של בני נוער עם מיזופוניה, עם שיעורי שכיחות גבוהים יותר בהשוואה למשפחות של בני נוער עם הפרעות חרדה.

מה זה עזרה ותמיכה משפחתית?

החוקרים מגדירים את העזרה המשפחתית מבחינת הבעיה הרגשית כנקודת מבט של גורמי שימור או שיפור בהתמודדות עם הבעיה. עזרה במסגרת מגורים משותפים כמשפחה ניתנת למדידה כצורה של ההיקף והאופן שבו בני המשפחה לוקחים חלק בתסמינים של הנער/ה. המושג מוכר יותר בהקשר של הפרעות חרדה ו-OCD, כאשר המונח מתייחס להתנהגויות שעוזרות לילד/ה להימנע או להקל על חרדה או פעולות שמסייעות לו או לה לבצע טקסי הרגעה (ב-OCD). דוגמאות כאלו כוללות למשל להבטיח שוב ושוב שילד/ה שמודאג מסכנות כמו זיהום ומחלות אינו חולה. לעיתים זה כולל רכישת מוצרי ניקיון מיותרים עבור טקסי הניקיון של הנער/ה.

למרות כוונות טובות של המשפחה, פעולות עזרה אלו פועלות למעשה כאמצעי לשימור רמת חרדה נמוכה *אבל בעצם היא חרדה שנותרת קבועה.

כלומר, פעולות שבתורן מסייעות לנער/ה ותורמות לשמירת חרדה ברמה נמוכה, תורמות להימנעות, לצמצום הזדמנויות לבחון את אותן אמונות או פחדים (למשל, לראות שניתן להתמודד בהצלחה מול חרדות) ולמעשה הסיכוי לפתח אסטרטגיות התמודדות בריאות המתאימות לגיל ההתבגרות פוחת.

עזרה משפחתית קשורה גם לתסמינים חמורים יותר בקרב צעירים עם OCD והפרעות חרדה. עם זאת, לא ברור אם תסמינים מוגברים מובילים להגדלת העזרה מהמשפחה, או להיפך, או שניהם.

מחברי המחקר החדש ציפו שימצאו קשר בין מיזופוניה לאותה עזרה משפחתית, בדומה למה שנמצא עבור חרדה ו-OCD.
לעומת ‘עזרה’, גישת טיפולי ה-CBT מציעה לאחד שורות יחד עם הילד/ה ולגייס גישה של ‘תמיכה’ מצד המשפחה. תמיכה שמאפשרת לילד/ה להצליח או גם ליפול ולהיכשל. במהלך טיפולי CBT המטרה היא לנסות אסטרטגיות שונות, לחוות הצלחות קטנות וחוויות שמחזקות את תחושת המסוגלות ומחזקת את המשאבים הפנימיים במצבי מעוררי חרדה או כעס.

כיצד נערך המחקר?

החוקרים העבירו שאלונים ל-102 ילדים (בני 8-17) עם מיסופוניה ו-95 ילדים עם הפרעת חרדה, וגם להוריהם. הם השלימו את מדד העזרה המשפחתית לחרדה (FAS-A), אותו שינו עבור קבוצת המיזופוניה, למשל. החלפת המילה “חרדה” ב”מיזופוניה”. הם גם השלימו שני מדדים הקשורים להפרעה, ואת שאלון התנהגויות של ילדים (chiled behavior checklist), עם עניין מיוחד בחלק של שאלון זה המתמקד בתסמינים “מופנמים” (למשל חרדה) ותסמינים מוחצנים (למשל תוקפנות).

תפקידה של עזרה משפחתית במחקר

החוקרים מצאו כי הורים לבני נוער עם מיזופוניה השתמשו יותר באסטרטגיות עזרה משפחתית בהשוואה להורים לנוער עם הפרעות חרדה. הם גם מצאו כמה הבדלים בסוגי ההתנהגויות בהן נעשה שימוש, כאשר נעשה שימוש בנתינת תחושת ביטחון (למשל: להבטיח שהילד לא יהיה חולה מאוכל מסוים) בתדירות גבוהה יותר עבור אלה עם הפרעות חרדה, ולעומתם אלה עם רגישות יתר לרעשים – משפחות נטו יותר לסייע לילד שלהם להימנע ממצבים ודברים, ולשנות את שגרת היום-יום המשפחתית (למשל: לא לאכול יחד ארוחת ערב). החוקרים גם גילו שיש יותר עזרה לילדים צעירים יותר מאשר לילדים גדולים יותר.

בתוך קבוצת המיזופוניה, החוקרים מצאו שיותר ביצוע התאמות ועזרה משפחתית נמצאו קשורים ליותר תסמינים מוחצנים (כגון תוקפנות), אבל לא היה קשר משמעותי עם תסמינים מופנמים.

כאשר בחנו האם ניתן לחזות את חומרת הבעיה (הפנמה והחצנה של תסמינים) בהתבסס על רמות העזרה המשפחתית, החוקרים בחנו את חומרת ההפרעה שנמדדה גם אצל ההורים וגם אצל הילדים. עזרה משפחתית גדולה יותר ניבאה באופן משמעותי את חומרת המיזופוניה בשני המקרים. מעניין לציין שהפנמה של תסמינים (למשל חרדה ולחץ) העידו גם על חומרת הבעיה שנמדדה אצל ילדים, אך לא העידו על חומרת המיזופוניה שנמדדה אצל הורים, מה שמרמז על הבדלים בדרך של הורים וילדים לדירוג חומרת תסמיני מיסופוניה.

מחברי המחקר הציעו שיכול להיות קשר דו-כיווני בין חומרת המיזופוניה לבין העזרה וביצוע התאמות משפחתיות. הם מציעים את ההנחה הבאה: ככל שחומרת ההפרעה גבוהה, משפחות מגיבות עם יותר עזרה והתאמות, ושההתאמות הללו עשויות לשמר או להחמיר את ההשפעה של המיזופוניה. לדוגמה, החוקרים מציעים לבחון אם התאמות משפחתיות מתוכננות גורמות לפחות יכולת אישית לנהל את הבעיה, או לתחושת ביטחון נמוך של הילד במצבים של התמודדות עם מצוקה. עזרה מתוך כוונה טובה עלולה להגביל את חוויות ההצלחה להתמודד לבדו, להפחית את ההזדמנויות, ובטווח הארוך לחזק דרכים לא יעילות להתמודדות עם מצבי לחץ. חשוב לציין כי זה לא היה משהו שנבדק במחקר. לנו כמטפלי בעיות חרדה או בעיות הקשורות למיסופוניה התשובה ברורה. בדיוק כמו חרדת נהיגה לא מטופלת של הורה אחד כאשר ההורה שני נוהג במקומו לכל מקום שנדרש (אם זו בעיה שמגבילה או נטל זה הזמן לטפל).

מה המשמעות עבור המשפחות?

חכו. עדיין אל תזרקו את אטמי האוזניים ואל תאחסנו את האוזניות מבטלות הרעשים עדיין. חשוב לחזור על המחקר ולבצע מחקרים נוספים אחרים כדי להבין טוב יותר את ההשפעה של עזרה משפחתית על מיזופוניה.

מחברי המחקר מציעים כי עזרה מבני משפחה בני אותו הבית חשובה כמרכיב מהותי בטיפול. ביצוע התאמות נכונות, הפחתת נתינת מסרים של ‘ביטחון כוזב’, מתוך כוונה להקל על סבל, הדרכה נכונה להורים לבני נוער או בני משפחה אחרים נמצאו הרבה פעמים כקשורות לשיפורים גדולים יותר במהלך הטיפול הן ב-OCD והן בהפרעות חרדה. במצבים אלה, התנהגות וטקסים של הימנעות יכולים לשמר או להחמיר את הבעיה. הנחיות להורים ושאר המשפחה הולכות בדרך כלל לצד טיפול פרטני לבני נוער. כאשר האדם הצעיר מסיים טיפול CBT מבוסס חשיפה, והמשפחה מפחיתה את המידה שבה הם מסייעים לילד להימנע מחרדה (או מצלילים מרגיזים כמו במיזפוניה). ניתן ללמד אותם גם טכניקות המייצרות תחושת ביטחון אמיתי,  משפרות את האמונה של הילד ביכולתו האישית להתמודד בכוחות עצמו (בכלים שלמד ותרגל בטיפול). העזרה הנכונה לילד/ה מפחיתה גם ריבים משפחתיים ומשפרת את כישורי פתרון בעיות במשפחה.

חשוב לדעת: בשל הסיבה שנדרש עוד מחקר בנושא מוקדם מדי ליישם את העקרונות של חרדה ו-OCD על בעיות הקשורות למיזופוניה. אנחנו עדיין לא יודעים אם ההפרעה פועלת בצורה דומה להפרעות OCD והפרעות חרדה. כלומר, האם במיסופוניה התנהגות נמנעת מאותם צלילים, על ידי שימוש במכשירים שונים, בניית שגרה מותאמת, תורמות לשימור או להחמרה של התסמינים. מחקר נוסף יכול בהחלט לגלות שחלק מהאסטרטגיות הללו עשויות להפחית מצוקה ופגיעה באיכות החיים עבור בעיות הקשורות לרגישות יתר לרעש. בתחום הפסיכולוגיה אין לנו בדיקות דם מדויקות להבנה של חומרת הבעיה או מה עוזר ופותר אותה, לכן, אנחנו בדרך כלל מתבססים כמות על מידע גדולה יותר, ומשחזרים מחקרים במגוון תרבויות, ואז לומדים  על ההשפעה של טיפול על התנהגות אישית ומשפחתית כאחד לפני שניתן יהיה להמליץ על טיפול יעיל.

היתרון בטיפולי CBT הוא שמדובר בגישה מדעית. הניסוי נעשה באופן אישי ופרטי עם כל מטופל/ת ובני משפחה מחדש- בוחנים יחד כצוות מה יעיל עבור פתרון הבעיה לטווח הארוך.

מה היו המגבלות של מחקר זה?

המחברים הכירו במספר מגבלות של מחקר חקרני זה, ובמיוחד שזה היה מחקר חתך ולכן אינו מספק מידע על האם היבט אחד גורם לאחר. הם ציינו כמה מגבלות של שיטת הגיוס שלהם ואת היעדר הגיוון במדגם שלהם. בנוסף, הלינה המשפחתית נמדדה באמצעות שאלון מעט שונה המשמש בדרך כלל לילדים עם חרדה. שאלון זה דורש בדיקה נוספת כדי לגלות האם ניתן ליישם אותו בצורה משמעותית על מיסופוניה.

מסר לקחת הביתה מצוות מכון פסגות 

מיזופוניה היא בעיה שיכולה להשפיע על כל המשפחה. המחקר העדכני מעיד שיש בעיה נפרדת מובחנת מהפרעת חרדה. מיזופוניה היא רגישות לצלילים ספציפיים ויכולה לגרום לסבל ופגיעה באיכות החיים ברמת האדם הבודד וגם ברמת המשפחה. המחקר מצא שככל שהתסמינים של ילד/ה חמורים יותר, כך סביר שההורים ישתמשו באסטרטגיות התמודדות רבות יותר בניסיון להפחית את המצוקה. עם זאת, יש צורך במחקר נוסף לפני שנוכל להמליץ  על צעדים מעשיים שיעזרו לכל המשפחות שבהן מישהו מבני ביתם סובל מהבעיה. זכרו כי קיים טיפול CBT ייחודי שהצליח לעזור למטופלים שלנו בישראל וגם למטופלים רבים ברחבי העולם.

אנשי טיפול שעובדים עם משפחות אלה, טיפול למיזופוניה נחשב יחסית אינטנסיבי בהשוואה לטיפולי חרדה כי הוא מאפשר פחות הדרגתיות בזמן חשיפה לטריגרים.  חשוב לא להניח הנחות מוקדמות לגבי תפקידה של העזרה המשפחתית. עדיף להגיע סקרנים ולהתעניין בכל פעם מחדש, לחקור יחדיו מה עוזר ומה פחות. המשפחות יכולות להפיק תועלת מחקירה משותפת וכך לפתח אסטרטגיות נוספות שילמדו בטיפול CBT ממוקד. חשוב לתמוך בהן ולסייע להן לחקור ולהבין, ובתקווה שגם להחליט מה נכון ועובד הכי טוב עבור הרקע והנסיבות המשפחתיות הייחודיות של כל ילד או ילדה.

קישור למחקר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S000578942300117X